מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 7 - שינויים בהון וחלוקות רווחים : ס ייחו הוצאות מימון לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון 148 7.3 מיסוי רכישה עצמית של מניות כעסקה דו - שלבית אופן המיסוי של רכישה עצמית של מניות הינו שנוי במחלוקת. בשנים האחרונות הנושא נדון ידי -על בתי המשפט בשני מקרים (דן ברנובסקי, תמר בר ניר), ובמהלך השנתיים האחרונות פרסמה רשות המסים מספר פרסומים בנושא: עמדה חייבת בדיווח מס' 42/2017 , חוזר מס הכנסה מס' 2/2018 , החלטת מיסוי 0699/18 , החלטת מיסוי 6853/19 . על סמך פרשנותה המחמירה של רשות המסים לפסקי הדין לעיל, עמדתה היא, שכמעט בכל מקרה, יש לראות ברכישה עצמית של מניות כעסקה -דו שלבית שיש למסות בגינה את בעלי המניות שהגדילו את החזקותיהם בחברה. להלן נפרט: 1. ע"א 3637/14 דן ברנובסקי נ' פקיד שומה גוש דן: חזרת הנישום מערעור שהגיש - סיווג רכישה עצמית של מניות מבעל מניות אחד כעסקה דו שלבית: חלוקת דיבידנד לכל בעלי המניות ורכישת המניות ידי -על בעל המניות הנותר ב ית המשפט העליון ( ע"א 3637/14 ) הביע דעתו כ י בנסיבות המקרה דנן יש לראות את המהות הכלכלית של העסקה כחלוקת דיבידנד. לאור עמדה זו ובהמלצת בית המשפט, חזר בו המערער מערעורו על פסיקת בית המשפט המחוזי והוא נדחה בזה ללא צו להוצאות. נזכיר להלן את הפסיקה בבית המשפט המחוזי בת"א (השופט אלטוביה) בעמ"ה 21268-06-11 : העובדות: המערער הוא בעל מניות בחברת האחזקות נכסי משפחת ברנובסקי בע"מ (" החברה "). בשלב מסוים הועברו מניות החברה שהיו בידי הוריו לידי המערער ונכון לשנת 2000 החזיק המערער ב - 75% ממניות החברה. מאז 29 ביוני 2000 מחזיקה החברה ברכוש שוטף הכולל מזומנים, פיקדונות וניירות ערך סחירים לזמן קצר, הכול כנגד עודפים. בסמוך לשנת 2000 התגלע סכסוך משפחתי בין המערער לבין אחותו יהודית בקשר עם נכסי המשפחה. ביום 5 באוגוסט 2004 הגישו המערער ויהודית לביהמ"ש לענייני משפחה הסכם פשרה ובמסגרתו הסכימו, בין היתר, כי המערער יחזיק -ב 62.5% ממניות החב רה ואילו יהודית תחזיק ב - 37.5% ממניות החברה. החברה תרכוש את כל המניות שבידי יהודית תמורת 37.5 מיליון ש"ח. טענות פקיד השומה : ניתוח הרכישה העצמית מעלה כי יש להתייחס לשינוי האחזקות בדרך של עסקה דו שלבית, הכרוכה בשלב ראשון בחלוקת דיבידנד לשני בעלי המניות בחבר ה עובר לרכישה. שלב שני - בכספי הדיבידנד שקיבל, השתמש המערער למימון רכישת המניות של אחותו, כאשר חלוקת הדיבידנד שקדמה לרכישה, הביאה לירידה בשווי מניות החברה בעת ביצוע רכישת מניותיה של האחות בידי המערער. לחילופין, רכישת המניות על - ידי החברה הינה עסקה מלאכותית כמשמעותה בסעיף 86 לפקודה. בהתאם, ראה המשיב בסכום ששילמה החברה ליהודית תמורת המניות, כדיבידנד שחולק לבעלי המניות בחברה, כאשר 62.5% מהסכום האמור, דהיינו כ - 23.5 ,ח"ש מיליון ייחס המשיב למערער. להשלמת התמונה, יצוין כי בין המשיב לבין יהודית נכרת הסכם שומה המתיי חס לתקבול בסך 37.5 מיליון ש"ח, ולפיו חויבה יהודית במס בשיעור המתחייב על דיבידנד בגין החלק היחסי שלה במניות החברה ( 37.5% ) מתוך סך התמורה שקיבלה מהחברה בעד רכישת מניותיה. על יתרת התקבול חויבה יהודית במס רווחי הון. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי בנסי בות העניין, יש לראות ברכישת מניות החברה שהיו בידי יהודית כחלוקת דיבידנד לכל בעלי המניות בחברה. רכישת מניות עצמית מחלק מבעלי המניות בחברה משנה את השיעור היחסי של המניות שבידי בעלי המניות הנותרים. במקביל, שוויה של החברה מתמעט בשיעור הסכום שהוציאה לרכישת המני ות. במצב כזה השווי הכלכלי של המניות שבידי בעלי המניות הנותרים לא משתנה, ועל כן, בדרך כלל מבחינת בעלי המניות הנותרים אין כל התעשרות במקרה של רכישת מניות עצמית מחלק מבעלי המניות.