מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 7 - שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכירה בתמורה מותנית: ייחוס הוצ ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה 175 בעניינינו, נקבע כי מצב הדברים שונה באופן מהותי - לחברה לא היה צורך ברכישה עצמית של המניות, ורכישה זו של המניות נעשתה במסגרת חלוקת נכסי משפחת ברנ ובסקי בין המערער ויהודית, דהיינו רכישה במישור בעלי המניות, ועל כן, יש לראות רכישה כזו כחלוקת דיבידנד גם למערער. אכן, לאחר ביצוע העסקה נותר בידי המערער אותו מספר מניות שהיו בידיו קודם לכן, אלא ששיעור האחזקה של המערער במניות המונפקות עלה ל - 100% לאחר ביצוע הע סקה, ועל כן, גם אם באופן פורמאלי לא רכש המערער את המניות באופן אישי, תוצאת העסקה מבחינת המערער זהה לרכישת המניות. לתוצאה דומה ניתן להגיע גם על פי הטענה החלופית של המשיב, לפיה רכישת המניות על - ידי החברה הינה עסקה מלאכותית. 3. ע"מ 1100-06 בר ניר תמר נ' פקיד שומה גוש דן במסגרת הסכם פרישה של אחד מבעלי המניות בחברת בר ניר שירותי מינהל בע"מ (" החברה "), סוכם כי החברה תרכוש (בסופו של יום) את מניותיו של בעל המניות הפורש (" רכישה עצמית "). בשל מחלוקות שהיו בין הצדדים במסגרת המו"מ (דבר שהביא להכרעת בורר), בעלי המניות ה נותרים שימשו כ'צינור' שעה שהם ביצעו את הרכישה בשלב הראשון (באופן יחסי לפי חלקם בחברה טרם ביצוע העסקה), ללא בעל המניות הפורש (חלקה של המערערת בתשלום היה 49.24% ,) ואילו החברה רכשה מהם את המניות בשלב השני (לאחר כניסתו לתוקף של חוק החברות שאיפשר רכישה עצמית של מניות). כפועל יוצא, גדלו ה חזקותיהם של בעלי המניות הנותרים בחברה. יצ ו יין כי שאלה נוספת שעלתה היא שמא יש לסווג חלק מהתמורה הכוללת שקיבל בעל המניות הפורש כ'מוניטין'. פקיד השומה קבע כי יש לראות ברכישה העצמית שביצעה החברה כתשלום דיבידנד לבעלי המניות. לחילופין , טען פקיד השומה כי מדובר בעסקה מלאכותית. המערערת (שהינה בעלת המניות בשיעור הגבוה ביותר בחברה עם פרישתו של בעל המניות הפורש) טענה כי המסכת העובדתית והמשפטית מצביעים כי מדובר ברכישה עצמית וכי ה חזקתם של בעלי המניות הנותרים במניות בשלב הראשון היתה כשלב ביניים עד לרכישת המניות על - ידי החברה. ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אלטוביה) קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי מכלול הנסיבות, לצד אי קיומו של טעם מסחרי (מצד החברה) מלמדים כי המתווה של הרכישה העצמית הוא מתווה (עסקה) מלאכותי, שכן המוכר לא היה צד לכל ההסכמים שנכרתו מאו חר יותר בין בעלי המניות הנותרים לבין החברה. ביהמ"ש מוסיף כי לחברה לא היה כל סיבה לרכוש את מניותיה שלה, שכן לא מתקיים כאן טעם של מניעת סכסוך בין בעלי מניות העלול לפגוע בעסקי החברה. לפיכך, יש לראות במערערת כמי שקיבלה דיבידנד מהחברה. על פי ההסכם בין בעלי המ ניות חלקה של המערערת בחברה גדל מ - 33% -ל 38.75% ועל כן יש לראות בגידול זה כחלוקת דיבידנד. לפיכך, ביהמ"ש הפחית (משמעותית) את סכום הדיבידנד שנקבע על - ידי פקיד השומה בשומה ( 49.24% מהסכום המלא ששולם לבעל המניות, לרבות בשל התמורה עבור המוניטין), כך שיישקף רק את הג ידול בשיעור ה חזקתה של המערערת בחברה (גידול לשיעור של 38.75% כאמור), כלומר מיסוי התמורה בשל המניות הנרכשות כפול הגידול בשיעור ההחזקה ( 5.75% ) לחלק לשיעור ההחזקה הקודם ( 33% .) כמו כן, ביהמ"ש קבע שחלק התמורה ששולם לבעל המניות הפורש ואשר יוחס למוניטין, לא ייחש ב כחלק משווי המניות ועל כן יופחת גם הוא מסכום הדיבידנד שייוחס למערערת. 4. עמדה חייבת בדיווח מס' 42/2017 : רכישה עצמית של מניות - סיווג העסקה על פי סעיף 131 ה לפקודה, נדרש דיווח בגין "עמדה חייבת בדיווח" הנכללת בדוח השנתי למס הכנסה, שהינה עמדה העומדת בניגוד לעמדה שפרסמה רשות המיסים עד תום שנת המס שלגביה מוגש הדוח, וגם יתרון המס הנובע ממנה עולה על 5 מיליון ש"ח באותה שנת מס או על 10 מיליון ש"ח במהלך 4 שנות מס לכל היותר (לגבי עמדות חייבות בדיווח - ראה חוזר נפרד בחוברת זו .)