מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 11 - מיסוי בינלאומי: מחירי העברה, פעילות דיגיטלית של תושבי חוץ, כללי ה - BEPS 300 (4) מקרים המקימים חובה על תאגידים רב - לאומיים המספקים שירותים באמצעות האינ טרנט ללקוחות ישראלים להירשם כעוסק מורשה לצרכי מע"מ החוזר קובע, כי בעוד שמכירת נכסים על יד תאגידים זרים לתושבי ישראל באמצעות האינטרנט נחשבת ליבוא טובין החייב במס בידי המייבא, הרי שמתן שירותים מהווה עסקה בישראל, ועל כן עולה שאלת רישומם של התאגידים הזרים כע וסק בישראל. במידה שתאגיד זר מקיים עסקים בישראל הוא יהא חייב ברישום בישראל על פי סעיף 60 לחוק מע"מ. החוזר קובע, כי יראו תאגיד זר המבצע עסקאות מתן שירותים באינטרנט ללקוחות תושבי ישראל, כמי שיש לו עסקים בישראל בהתקיים אחד מהתנאים הבאים: 1. פעילותו של התאגיד הזר מהווה מוסד קבע בישראל לעניין מס הכנסה. 2. קיומו של מנגנון עסקי בישראל - העסקת עובדים בישראל; סניף בישראל; משרדים בישראל וכיוצ"ב. 3. התאגיד הזר, נעזר לשם מתן השירותים, בנציג בישראל אשר מעורב בתהליך איתור לקוחות או באיסוף מידע, בשיווק, שירות לקוחות או כל שירות נלווה אחר. 4. לתאגיד הזר נוכחות כלכלית משמעותית בישראל. להלן מספר סממנים לקיומה של נוכחות כזו: התאגיד הזר מספק ללקוחותיו שירותים באינטרנט, כגון פרסום, בקשר עם משתמשים ישראליים; מספר עסקאות רב עם לקוחות תושבי ישראל; התאגיד הזר מספק שירות המותאם ללקוחות ישראלי ים (שימוש בשפה העברית, חיוב במטבע ישראלי, סליקת כרטיסי אשראי מקומיים בישראל וכו'); מידת השימוש באתר האינטרנט על - ידי ישראליים גדולה; קיימת זיקה הדוקה בין התמורה המשולמת לתאגיד הזר לבין מידת השימוש של המשתמשים הישראליים באינטרנט; יודגש, כי על מנת ליישם חלו פה זו, יש לפנות למחלקה המקצועית של מע"מ בהנהלת רשות המסים. על כן, תאגיד זר המבצע עסקאות של מתן שירותים באמצעות האינטרנט ללקוחות תושבי ישראל, המקיים עסקים בישראל על פי אחת החלופות לעיל, יהא חייב ברישום כעוסק בישראל ובמינוי נציג בישראל. המשמעות היא, כי תאגי ד זר כאמור יהא חייב בדיווח ובתשלום מס הנובע מעסקאותיו עם ישראליים, על פי הקבוע בחוק ובתקנות מע"מ. תאגיד זר, החייב ברישום על פי חוזר זה, לא יחשב כתושב חוץ לעניין סעיף 30 (ג) לחוק מע"מ, קרי עוסק ישראלי המספק לו שירותים או מוכר לו נכסים בלתי מוחשיים יהא חייב במע"מ בשיעור מלא ולא בשיעור אפס. 2. הבנקים נוקטים עמדה מחמירה - הכפפת תשלומים בגין הוצאות פרסום לתושבי חוץ לחובת ניכוי מס במקור חוזר מס הכנסה 4/2016 שלעיל, טרף את הקלפים בכל הנוגע למחויבויות המס בישראל של תושבי חוץ הפועלים באמצעות האינטרנט, ובהתאם יצר חוסר וודאות ביחס ליישום של חובת ניכוי המס במקור המעוגנת בסעיף 170 לפקודת מס הכנסה. סעיף 170 לפקודה מטיל על משלם תושב ישראל חובת ניכוי מס במקור בקשר עם תשלומים אשר הכנסתם מהווה " הכנסה חייבת לפי פקודה זו ". בניסיון להפריד את המוץ מן התבן, פרסם מס הכנסה במאי 1993 את הוראת ביצוע 34/93 אשר סיפקה רשימה מסודרת של הוצאות שהתשלומים המתבצעים בקשר עמם זכאים לפטור מניכוי מס במקור. חוזר הכלכלה הדיגיטאלית הרחיב את היריעה והביא לחוסר וודאות אודות האופן בו מס הכנסה רואה תשלומים אשר בעבר זכו לפטור במסגרת הוראת ביצוע 34/93 . על רקע חוסר הוודאות זו, נראה כי מספר בנקים בישראל החליטו להקדים תרופה למכה ולאמץ גישה מחמירה בכל הקשור לתשלומים בגין שירותי פרסום המועברים באמצעותם לתושבי חוץ (כגון גוגל או פייסבוק). על מנת להעביר את התשלום לתושב החוץ, נדרש המשלם להמציא לבנק אישור מרשות המסים על פטור מניכוי במקור, אחרת ינוכה במקור מס בשיעור 25% מהתשלום.