מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 7 - שינויים בהון וחלוקות רווחים : ס ייחו הוצאות מימון לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון 142 מכיוון שכל הכנסות החברה סווגו כהכנסות הנובעות ממסלול מענקים, והרווח החשבונאי מקורו במפעל המאושר, יש למסות את הדיבידנד, לרבות חלק הדיבידנד שמקורו ברווחים חשבונאיים, בשיעור 15% . ביהמ"ש קובע כי סעיף 47 () (ב 2 )(א) לחוק עידוד השקעות הון מהווה חריג לכלל הקבוע בס עיף 126 (ב) לפקודה. ה טלת מס על דיבידנד מכוח חוק עידוד השקעות הון נועדה לתת תמריץ להשאיר את הרווחים בחברה ( ע"א 0 8 2895/ מודול בטון ), ואולם, על מנת למנוע מצב שדיבידנד שחולק ימוסה שוב לאורך שרשרת החזקות, נקבע בסעיף 47 () (ב 2 ) )(ב כי "חברה שקיבלה דיבידנד כאמור בפסקת משנה (א), ומחלקת אותו כדיבידנד, תהא זכאית לנכות מהכנסתה החייבת במס הכנסה לפי פסקת משנה (א) (להלן בפסקה זו - הכנס ה מועדפת) את הדיבידנד שחילקה באותה שנה...". 4. פס"ד אביעד פרל - מיסוי דיבידנד מרווחי שערוך העובדות שנדונו בפני ביהמ"ש העליון: 84 המקרה עסק בבעלי מניות יחידים שמכרו את אחזקותיהם במניות חברת סער ביטחון שבבעלותם לחברה אחות בשם סער שמירה, כאשר הרכישה ידי -על סער שמירה מומנה באמצעות דיבידנד שחילקה לה החברה הנרכשת . סער שמירה חילקה דיבידנד לבעלי מניותיה, אשר לא כללו את ההכנסה מהדיבידנד בהכנסותיהם החייבות בשל היותה מחולקת לטענתם מ"חברת בית" כמשמעותה בסעיף 64 לפקודה. פקיד השומה קבע שאין מדובר ב"הכנסה" של חברת בית. פס ק הדין: בית המשפט ניתח את הפעולה שביצעו החברות במבחני טיב העסקה על פי מבחן "הטעם המסחרי הממשי" של העסקה וקבע, כי מדובר בעסקה מלאכותית וכי אין להחיל לגבי הסכום שחולק את הוראת סעיף 64 לפקודה , ולכן יש למסות רווחים אלו כרווחי דיבידנד. במקביל, בית המשפט ערך נ יתוח מעמיק (שלאו דווקא היה נדרש לגופו של עניין ומדברי השופטים האחרים, ניתן אף להבין שאולי מדובר רק באמרת אגב שאינה מהווה הלכה מחייבת) בסוגיית חלוקת דיבידנד, והמיסוי בגינה. בפסק הדין נקבע, כי ככלל, יש לשאוף להאחדה של הכללים החשבונאיים המשמשים לחלוקת דיבידנ ד לכללי המס, ואולם, הבחנה בין הדינים צריכה להיעשות בכל הנוגע למנגנונים העומדים בידי הנושים ובידי רשויות המס במקרים של התנהלות לא תקינה של בעל המניות. נקבע, כי רווח חשבונאי משערוך נכסי הון אינו יכול להימצא, במסגרת דיני המס, כמקור לדיבידנד, שכן חלוקת דיביד נדים על סמך שיערוך נכסים הוניים (נכסי מקרקעין, מוניטין או כל נכס אחר), עלולה להוביל, במישור דיני החברות, לפגיעה בנושים ובמישור דיני המס לפגיעה בגביית המס ובאינטרס הציבורי . ביהמ"ש קבע כי: "סכום ששולם לבעל מניות במזומן מהחברה כפוף למס, כתלות באופיו. אם מדובר בסכום שחולק מתוך רווח של החברה, אף אם מכל טעם שהוא לא מוסה סכום זה במס חברות, ואף אם הוא חולק שלא כדין, יש למסותו כדיבידנד. אם הסכום שחולק מקורו בהון העצמי של החברה, יש למסותו כרווח הון, בדומה לרכישה חוזרת של מניות. רווח ההון במקרה זה אינו נובע מהזיקה אותה מנסים הנישומים ליצר בין הסכום שחולק לבין נכסי הון של החברה, כי אם מהעובדה שאף אם חלקו היחסי של בעל המניות בחברה לא קטן, הרי שחלקו באופן ריאלי קטן, נוכח הצטמקות נכסי החברה (משמע, הדבר שקול למצב בו היה מוכר חלק ממניותיו חזרה לחברה)." כלומר, יש ל בצע הבחנה בין סכומים המחולקים מתוך רווחי החברה (בין אם מוסה ובין אם לאו) שימוסה כדיבידנד לפי פסיקת בית המשפט, לבין סכום שחולק שמקורו בהון העצמי של החברה, בדומה לחלוקת רווחי שערוך, שאז יש למסותו כרווח הון בדומה למיסוי רכישה חוזרת של מניות. 8 4 ע"א 8500/10 אביעד פר ל נ' פקיד שומה ירושלים 1 (ניתן ביום 10.9.2012 ).