מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 15 - 10 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 385 15.1 שיעור מס 15% ליחיד בגין הרווחים הראויים לחלוקה הנובעים מהכנסות לפי החוק לעידוד השקעות הון, סדר קיזוז הפסדים מחו"ל, קיזוז הפסדים מ - L.L.C / ע"מ 1861-07-15 גרינפלד, סקמסקי ואח' נ' פ"ש ירושלים 1 עובדות : אפרים גרינפלד, יעקב זרם ואפרים סקמסקי (" המערערים ") החזיקו ב - 10.55% , 10.22% -ו 6.19% ממניות חברת אופיר אופטרוניקה בע"מ (" החברה ") בהתאמה והם נמנו על מייסדיה בשנת 1976 . מניות החברה הונפקו בבורסה לניירות ערך בתל אביב בשנת 1991 ונסחרו בה עד לשנת 2011 . במהלך שנת 2011 , בטרם הופסק המסחר במניות החברה, מכרו המערערים את כל מניות החברה שהיו בבעלותם לחברה זרה. החברה הייתה זכאית להטבות מס לפי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט - 1959 ( "חוק העידוד" ). כל אחד מהמערערים דיווח על חלקו ברווחים הראויים לחלוקה, לפי חלקו ברווחי החברה בשנים 2006-2010 , הפטורים ממס לפי חוק העידוד. דיון והכרעה של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט דורות): סוגיה ראשונה - שיעור המס החל בגין חלק הרר"ל ברווח הון בידי יחידים המחלוקת העיקרית בין המערערים לבין פקיד השומה עניינה בשיעור המס החל בגין חלק הרר"ל, כאשר לדעת המערערים שיעור המס החל בגין חלק זה הוא 15% , בעוד פקיד השומה סבור שיש לחייבם בשיעור מס של 25% בגין אותו החלק. בית המשפט התייחס תחילה בקצרה לשיטת מיסוי החברות הנוהגת במשפט הישראלי, שהיא שיטת המיסוי הדו שלבי. שיטת מיסוי זו מב חינה בין חלוקת דיבידנד לחברה, שהיא בעלת מניות, לבין חלוקת דיבידנד ליחיד, שהוא בעל מניות בחברה. לאחר מכן פנה בית המשפט לסקירת סעיף 94 ב לפקודה והתכלית המונחת בבסיסו. כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, תכלית הסעיף היא במניעת הבדלים בשיעור המס הסופי המוטל על הרוו חים הצבורים בחברה, בין מצב שבו רווחים אלה מחולקים כדיבידנד לבין מצב שאותם רווחים מועברים בעת מכירת מניות החברה ממוכר לרוכש ותמורתם מתקבלת בידי המוכר כרווח הון. בהמשך, עמד בית המשפט על מהות ההסדר המיוחד שבסעיף 94 ב לפקודה כדלקמן: "תמונה אחרת מצטיירת כאשר מדובר במכירת מניות בעת שקיימים בעודפי החברה רווחים ראויים לחלוקה. במצב דברים זה, ההנחה היא כי מחיר המניות מגלם את שווי הרווחים הראויים לחלוקה. לפי מודל המיסוי הדו - שלבי, הרי שהוטל זה מכבר על אותם רווחים מס חברות, ואולם טרם הוטל עליהם מס הכנסה, שכן לא חולק ד יבידנד. בהיעדר הסדר מיוחד, הרי שהמס שאמור היה להיות מוטל על רווחים אלו במכירה הוא מס רווח הון בשיעור יחסי גבוה. בתרחיש כזה, שיעור המס המצרפי שהיה מוטל על בעל המניות, היה לרוב גבוה יותר מזה שהיה מוטל עליו אילו הייתה החברה מחלקת דיבידנד. התוצאה הייתה אפוא הט לת מס ביתר על בעל המניות בעת המכירה. תוצאה נוספת הייתה השפעה אפשרית על החלטת הנישומים האם לחלק דיבידנד או לא, וזאת בניגוד לשאיפה כי דיני המס יהיו ניטראליים לגבי החלטה זו... בכך מבקש הסעיף להגשים שתי תכליות: האחת, מניעת מיסוי ביתר; והשנייה, יצירת אדישות מיס ויית ביחס להחלטת הנישום האם לחלק דיבידנד טרם מכירת המניות אם לאו". לאחר מכן פנה בית המשפט לסקירת המצב המשפטי עובר לתיקון 132 לפקודה (בתוקף מיום 1.1.2003 ) ולאחריו, לרבות הוראות המעבר שנקבעו במסגרתו, ותוך ניתוח דברי ההסבר שהובילו להתקנתו. בהתייחסו לכך, דן ב ית המשפט