מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 7 - שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכירה בתמורה מותנית: ייחוס הוצ ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה 159 פסיקת ביהמ"ש : המחוזי ביהמ"ש המחוזי בת"א (כב' השופט אלטוביה) 79 אימץ את גישת המשיב , ודחה את טענותיה של ארקין לייחוס ההוצאות למחיר המקורי של רכישת המניות, ולניכוי הוצאות המימון באופן יחסי, ולא שנתי, באופן שכונה על ידה "יחס התמורות המצטבר". ביהמ"ש המחוזי אף ד חה את הטענה לפיה יש לבחון חלק מהתמורה בגין המכירה כדיבידנד שחולק. ביהמ"ש ביסס את פסיקתו על פסקי הדין בפרשות - בראון פישמן ע"א ( 3892/13 ) ו ז'ורבין ע"א ( 7566/13 ), שפורסמו תוך כד י ניהול ההליך בביהמ"ש המחוזי . פסיקת ביהמ"ש העליון: ביהמ"ש העליון (מפי כב' השופט הנדל) דן בשתי הטענות החלופיות שהעלתה ארקין במסגרת הערעור: האחת , כי יש לעיין מחדש בהלכת כלל (ע"א 635/68 ), ולקבוע בהתאם כי ניתן להוון את מלוא הוצאות המימון לעלות המניות. בהקשר זה, טוענת ארקין כי דיבידנד בין חברות אינו בגדר הכנסה פטורה, אלא כלל אינו חלק מבסיס המס, ומשכך לא חל עליו סעיף 18 (ג) לפקודה בעניין הכנסה מועדפת. טענתה השנייה והחליפית , הינה כי הפרשנות הראויה לסעיף 18 (ג) היא , שיש להכיר בהוצאות המימון לפי "יחס התמורות המצטבר", כך שחלק מההוצאות ינוכו אל מול ההכנסה מדיבידנד, וח לק ינוכו אל מול התמורה ממכירת המניות, שלא על בסיס שנתי אלא על בסיס מצטבר. זאת, על - מנת לבצע ייחוס הוגן ואמיתי של הוצאות המימון כנגד ההכנסות שהופקו באמצעות ההלוואה, מה גם שבעת עריכת השומות כבר היו ידועים לשני הצדדים כל הנתונים הדרושים לצורך עריכת השומה בשיטה זו. עוד טענה המערערת כי יש להכיר בדיבידנד שחילקה בזק לאחר מכירת המניות, כאילו חולק לפני המכירה, כך שהסכום שחולק לא ייחשב במסגרת התמורה שהתקבלה ממכירת המניות. לגישתה, כבר טרם המכירה היא קיבלה את הזכות לקבלת דיבידנד, ופרשנות תכליתית מצדיקה את ניכוי זכות זו מתמורת המכירה. טענת הצורך בעיון מחדש בהלכת כלל, וייחוס כל הוצאות המימון לעלות המניות: ביהמ"ש העליון דוחה את טענתה של ארקין, וקובע כי אין כל הצדקה לשינוי הלכת כלל. ביהמ"ש מאזכר את הלכת בראון - פישמן , המסכם את סוגיית ניכוי הוצאות המימון והלכת כלל, בה נדון עניינה של חברת אחזקות אשר נטלה הלוואות ששימשו לרכישת מניות, בדומה למקרה דנן. באותה פרשה, המניות הפיקו לחברה הכנסות מדיבידנד במשך השנים, ובמקביל צמחו הוצאות מימון בגין ההלוואות. החברה ביקשה להכיר בהוצאות המימון כהפסד עסקי לפי סעיף 28 לפקודה . כמו כן, הוצאות המימון באותו מקרה עלו על גובה ההכנסות מדיבידנד במשך השנים. פקיד השומה סירב להכיר בהוצאות המימון כהפסד עסקי, כאשר לגישתו לפי סעיף 18 (ג) לפקודה, ניתן היה לנכות את הוצאות המימון רק מול ההכנסה מדיבידנד. את יתרת ההוצאות, אשר חרגה מגובה הדיבידנד, הסכים פקיד השו מה להוון לעלות רכישת המניות, לפנים משורת הדין. ביהמ"ש העליון קבע באותה פרשה מהו הקשר הנדרש בין הוצאות המימון להכנסה פאסיבית ספציפית שהופקה בזכות המימון, לצורך ניכוי ההוצאות: " הוצאות המימון אשר הוצאו בגין ההלוואה ששימשה לרכישת המניות בגינן צמחה ההכנסה מדי בידנד, לא הוצאו במסגרת פעילות פירותית אקטיבית "בעסק", ולכן הן אינן מותרות בניכוי ככאלה לפי סעיף 17 רישא, ואף אינן מותרות בקיזוז לפי סעיף 28 . ניכוי הוצאות המימון במקרה דנן יכול אפוא שייעשה רק דרך סעיף 17(1 .) )(א ואולם, הואיל והכנסת המערערת מדיבידנד היא פאסיב ית, הרי שכאמור, הניכוי יותר רק נגד הכנסה מסוג זה. " 79 ע"מ 12-11- 33215 ארקין תקשורת בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים.