מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 14 - 10 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 356 ביהמ"ש קובע כי אין לקבל את המסקנה כי רכישה עצמית של מניות שאינה פרו - ראטה מייצרת אירוע מס ומקימה הכנסה רעיונית מדיבידנד בידי בעלי המניות הנותרים, וזאת בלא הוראת חוק מפורשת, בלא עליית שווי כלכלית ברת כימות של נכס בידי בעלי המניות הנותרים, ומעל לכל - בלא מימו ש כלשהו של רווח, אם נוצר וככל שנוצר. ביהמ"ש קובע כי כתוצאה מהרכישה העצמית - לא נוצרה "התעשרות" של בעלי המניות הנותרים. אמנם, כתוצאה מרכישה שאינה פרו - ראטה, עולה שיעור אחזקותיהם של בעלי המניות הנותרים בחברה, אך מאידך - במקביל פוחתים עודפי החברה מהם שולמה התמ ורה לבעל המניות המוכר. ביהמ"ש דוחה את הטענות העולות במאמרים ובפסיקה, - שלפיהן הגידול בשיעור האחזקות של בעלי המניות מביא לגידול בזכויות ההצבעה שלהם, להגדלת השליטה בחברה וביכולת לשלוט בהחלטותיה, ולפיכך נוצרה להם "התעשרות". נקבע, כי גם אם ניתן היה לומר כי ב מקרה של רכישה עצמית הגידול בשיעור האחזקות של בעלי המניות הנותרים, כשלעצמו (במנותק משאלת שוויין של האחזקות המוגדלות, שכאמור פחת בשל הפחתת העודפים), מהווה "התעשרות" בידיהם (משום שנוצר להם כוח הצבעה גדול יותר) - בוודאי שלא ניתן לומר ש"התעשרות" זו הינה "ממומשת ", זאת ממספר טעמים: ראשית , יש להשוות בין רכישה עצמית להקצאת מניות בחברה. הקצאת מניות אינה נחשבת כאירוע מס במישור בעלי המניות הקיימים, וזאת למרות שלאחר ההקצאה חל שינוי באחזקותיהם. באופן זהה להקצאת מניות, כך ברכישה עצמית - לא חל שינוי בזכויותיהם המשפטיות של בעלי המניות הנותרים. שנית , מיסוי פעולת הרכישה העצמית במישור בעלי המניות הנותרים מנוגדת לעקרון המימוש ולרציונל העומד מאחוריו, - קרי ודאות, כימות ונזילות: (א) ודאות - אין כל ודאות לקיומה של אותה "התעשרות" לכאורה; (ב) כימות - לא ניתן לכמת את שווייה של "התעשרות " לכאורית שכזו, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי שווייה הוא קורלטיבי או קשור כלל לתשלום ששילמה החברה לבעל המניות המוכר בעסקת הרכישה העצמית; (ג) נזילות - בעלי המניות הנותרים "לא פגשו את הכסף", בוודאי לא במועד ביצוע עסקת הרכישה העצמית; לפיכך, ביהמ"ש קובע כי בהיעדר הוראה מפורשת בחוק, וכאשר לא מתקיימים כלל החריגים המצדיקים יצירת אירוע מס רעיוני - אין אלא לקבוע כי לא נוצר אירוע מס במישור בעלי המניות הנותרים. ביהמ"ש אף דוחה את הטענה כי יש ליצור אבחנה בין בעלי מניות מהותיים לבעלי מניות אחרים. אבחנה זו אינה מתיישבת עם מ דיניות שיפוטית נכונה בדיני המס, ואין לקבל אבחנות מסוג זה שלא דרך חקיקה ראשית. רכישה עצמית של מניות היא כלי משפטי לגיטימי שהמחוקק התיר את השימוש בו כפי שנקבע בחוק החברות. עצם השימוש בכלי זה - אינו מצדיק כשלעצמו סיווג מחדש ואף לא קביעה כי מדובר בעסקה מלאכותי ת. ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי בחירה בקונסטרוקציה משפטית דלת - מס אין בה מתום, ומעבר לכך - חובתם של יועצי המס ומומחי המיסוי לתכנן עסקאות במתכונת שאינה עתירת מס. - בפרשות ברנובסקי ובר - ניר, הרכישות העצמיות בוצעו על רקע סכסוכים בין בעלי המניות המוכרים לבעלי המנ יות הנותרים, אשר הקשו עד מאוד על ניהולן התקין של החברות וניהול עסקיהן. לפיכך, לחברה עצמה, כיישות נפרדת מבעלי מניותיה, קיים אינטרס של הוצאת בעל המניות המסוכסך עם יתר בעלי המניות מהחברה, על - מנת לאפשר את פעילותה באופן סדיר ובלתי - מופרע ועל - מנת לקדם את עסקיה. ב מצב דברים זה, כשיש אינטרס ענייני של החברה עצמה - ספק גדול אם ניתן להגיע למסקנה כי יש מקום לסווג מחדש את עסקת הרכישה העצמית, לא כל שכן לקבוע כי המדובר בעסקה מלאכותית. ביהמ"ש קובע מפורשות כי אינו מקבל את עמדת רשות המיסים בחוזר 2018 . ביהמ"ש מציין כי אינו מחו ייב בפרשנות המצויה בחוזרי רשות המיסים, והוא נדרש לבחון את מהותה הכלכלית האמיתי של עסקה לפי הדין, באופן ענייני ואובייקטיבי. מן הכלל אל הפרט, בנסיבות המקרה הנדון, אין לראות בבעלי המניות הנותרים בחברה לאחר עסקת הרכישה העצמית כמי שקיבלו דיבידנד מהחברה. הגדלת ש יעור אחזקותיהם בחברה לאחר הרכישה העצמית לא הביא להתעשרות בידיהם, וממילא גם אם הייתה נוצרת התעשרות - הרי שלא היה מימוש של התעשרות זו. בהתייחס לשאלת התרת הוצאות המימון, ביהמ"ש מציין כי סעיף 17 לפקודה מאפשר ניכוי הוצאות ככל שמדובר בהוצאות שהוצאו בייצור ההכנס ה. במקרה דנן, לא הוכח קשר ישיר בין הוצאות המימון הנוגעות לרכישה העצמית - לבין ייצור ההכנסה של החברה. משמע, כי הוצאות המימון בשל ההלוואה שנלקחה לשם רכישת המניות, גם אם נועדו להפיק הכנסה, הן לכל היותר הוצאות במישור ההון, ולפיכך אין להתירן בשוטף. בנושא רכישה עצמית של מניות , ראו גם חוזר נפרד בחוברת זו, בפרק 7 - שינויים בהון .