פרק - 7 שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכירה בתמורה מותנית: ייחוס הוצ ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה, תשלום לחברת אם בגין מכשירים הוניים 176 במובן זה, מתן האפשרות להוון את עלות ההוצאות לנכס משול למתן אפשרות למערערת לנכות את ההוצאות כנגד הכנסה שאינה ההכנסה המועדפת. נדמה כי קשה להלום פרשנות זו ה"עוקפת", הלכה למעשה, את הוראת המחוקק המפורשת בסעיף 18 )ג(" . טענת ההכרה בהוצאות לפי "יח ס התמורות המצטבר": טענתה החלופית של המערערת הינה כי יש להתיר לפצל באופן מצטבר את הוצאות המימון באופן יחסי, כאשר חלק ינוכה אל מול ההכנסה מדיבידנד, וחלק יוכר כמרכיב בעלות רכישת המניות - או כלשונה "יחס התמורות המצטבר". גישה זו אינה מייחסת חשיבות לחלוקה לשנות מס, אלא בוחנת את פעילות המימון, רכישת המניות, והדיבידנד - כמכלול באופן מצטבר. ביהמ"ש העליון דוחה טענה זו, משום שהיא מנוגדת לכללי ניכוי הוצאות מימון, ולכללי קיזוז ההפסדים והמסגרת של שנת מס, כפי שנקבעו בפקודה ובפסיקה. ראשית, במקרה דנן עסקינן בנכס מסוג מניות, אשר כבר התחיל להפיק הכנסה בדמות דיבידנד. במצב דברים זה , כללי ניכוי הוצאות המימון, כפי שהתגבשו בפסיקה, קובעים כי הוצאות אלו ינוכו אל מול אותה הכנסה בשנת המס. אכן, במקרה בו הנכס לא התחיל עדיין להפיק הכנסה, ייתכן שיהיה ניתן לייחס את הוצאות המימון לעלות רכישת הנכס . ברם, במקרה דנן , ההכנסה מדיבידנד אינה חייבת במס, ו משכך חל סעיף 18 )ג( אשר מתיר לנכות את הוצאות המימון רק כנגד אותה הכנסה. מכאן, שאין לנישום אפשרות בחירה לנכות את הוצאות המימון באופן שוטף, או שמא להכיר בהן כחלק מעלות הנכס - והוצאת המימון תנוכה אל מול ההכנסה המועדפת. הדבר אף מתחייב מכך שלא ניתן להעביר את הו צאות המימון לשנים הבאות. סעיף 17 מבהיר כי הוצאות ניתנות לניכוי רק בתוך אותה שנת מס שבה הוצאו. הוצאות שלא מנוכות עשויות להיות מקוזזות בשנים הבאות כהפסד, אך רק אם מדובר בהפסד מעסק או משלח יד. סעיף 28 לפקודה אינו מאפשר לקזז הכנסה מול הפסד פאסיבי, שאינו מעסק א ו משלח יד, אשר נוצר בשנים קודמות. טענתה של ארקין לפיה יש להכיר בהוצאות לפי "יחס התמורות המצטבר" מבקשת להתבונן באופן מצטבר בארבע השנים 2010-2007 כמכלול, כך שיותר לה לנכות את הוצאות המימון באופן יחסי מול הצטברות הדיבידנדים שקיבלה יחד עם התמורה ממכירת המניו ת. גישה כזו מתעלמת מהחלוקה לשנות מס נפרדות, כאשר בתום כל שנת מס "ננעל" ההפסד של אותה שנה, והוא יקוזז מול הכנסות עתידיות אך ורק בהתאם לכללי הפקודה. השופט מציין שאומנם יש בגישת המערערת לנהוג לפי "יחס התמורות המצטבר" , היגיון של גביית מס אמת, אך המחוקק אמר א ת דברו בנושא. בנוגע לטענת המערערת בדבר התייחסות לחלק מתמורת מכירת המניות כאל דיבידנד שחולק לפני המכירה, מצטרף ביהמ"ש העליון לנימוקי בית משפט קמא ומדגיש כי טענת המערערת לפיה הזכות המהותית לקבלת הדיבידנד הוענקה לה לפני מימוש העסקה, אינה תומכת בניכוי סכום הד יבידנד מתמורת המכירה. ניתן להתייחס לדבר כאילו זכות זו נמכרה יחד עם המניות, והראיה לכך היא שהדיבידנד שחולק לאחר העסקה לא הגיע לכיסה של החברה. פס"ד פישמן רשתות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א של השופט אלטוביה )ע"מ 37568-07-11 ( דן במספר סוגיות ובהן , בין היתר, בתחולת סעיף 18 )ג( לפקודה על הכנסה מדיבידנד שקיבלה חברת פישמן רשתות בע"מ ") המערערת "(, לה היו בשנות השומה הכנסות מדיבידנד והכנסות מדמי ניהול. פקיד השומה דרש לייחס הוצ ' מימון והנהלה וכלליות להכנסותיה של המערערת מדיבידנד. פקיד השומה לא דרש לייחס הוצאות מימון בשנות מס בהן היו הכנסות מימון נטו. טענת ייחוס ספציפי של הוצאות: המערערת טענה כי בשנות המס, לא היו לה הוצ אות הנהלה וכלליות בגין ההכנסות שקיבלה מדיבידנד וכל ההו צאות ייצרו למעשה את הכנסותיה מדמי ניהול )ייחוס ספציפי לדמי הניהול(. הטענה נדחתה משום שהמערערת לא הציגה שום ראיה ועל מנת לדרוש ייחוס הוצ אות ספציפי יש להוכיח כי אכן כך הדבר.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=