פרק - 7 שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכירה בתמורה מותנית: ייחוס הוצ ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה, תשלום לחברת אם בגין מכשירים הוניים 190 בהתייחס לשאלת התרת הוצאות המימון, ביהמ"ש מציין כי סעיף 17 לפקודה מאפשר ניכוי הוצאות ככל שמדובר בהוצאות שהוצאו בייצור ההכנסה. במקרה דנן, לא הוכח קשר ישיר בין הוצאות המימון הנוגעות לרכישה העצמית – לבין ייצור ההכנסה של החברה. משמע, כי הוצאות המימון בשל ההלוואה שנלקחה לשם רכישת המניות, גם אם נועדו להפיק הכנסה, הן לכל היותר הוצאות במישור ההון, ולפיכך אין להתירן בשוטף. .2 ע"א 3637/14 דן ברנובסקי נ' פקיד שומה גוש דן: חזרת הנישום מערעור שהגיש - סיווג רכישה עצמית של מניות מבעל מניות אחד כעסקה דו שלבית: חלוקת דיבידנד לכל בעלי המניות ורכישת המניות על - ידי בעל המניות הנותר בית המשפט העליון ) ע"א 3637/14 ( הביע דעתו כי בנסיבות המקרה דנן יש לראות את המהות הכלכלית של העסקה כחלוקת דיבידנד. לאור עמדה זו ובהמלצת בית המ שפט, חזר בו המערער מערעורו על פסיקת בית המשפט המחוזי והוא נדחה בזה ללא צו להוצאות. נזכיר להלן את הפסיקה בבית המשפט המחוזי בת"א )השופט אלטוביה( בעמ"ה 21268-06-11 : העובדות: המערער הוא בעל מניות בחברת האחזקות נכסי משפחת ברנובסקי בע"מ )" החברה "(. בשלב מסוים ה ועברו מניות החברה שהיו בידי הוריו לידי המערער ונכון לשנת 2000 החזיק המערער ב 75%- ממניות החברה. מאז 29 ביוני 2000 מחזיקה החברה ברכוש שוטף הכולל מזומנים, פיקדונות וניירות ערך סחירים לזמן קצר, הכול כנגד עודפים. בסמוך לשנת 2000 התגלע סכסוך משפחתי בין המערער לב ין אחותו יהודית בקשר עם נכסי המשפחה. ביום 5 באוגוסט 2004 הגישו המערער ויהודית לביהמ"ש לענייני משפחה הסכם פשרה ובמסגרתו הסכימו, בין היתר, כי המערער יחזיק ב - 62.5% ממניות החברה ואילו יהודית תחזיק ב - 37.5% ממניות החברה. החברה תרכוש את כל המניות שבידי יהודית תמורת 37.5 מיליון ש"ח. טענות פקיד השומה : ניתוח הרכישה העצמית מעלה כי יש להתייחס לשינוי האחזקות בדרך של עסקה דו שלבית, הכרוכה בשלב ראשון בחלוקת דיבידנד לשני בעלי המניות בחברה עובר לרכישה. שלב שני - בכספי הדיבידנד שקיבל, השתמש המערער למימון רכישת המניות של אח ותו, כאשר חלוקת הדיבידנד שקדמה לרכישה, הביאה לירידה בשווי מניות החברה בעת ביצוע רכישת מניותיה של האחות בידי המערער. לחילופין, רכישת המניות על - ידי החברה הינה עסקה מלאכותית כמשמעותה בסעיף 86 לפקודה. בהתאם, ראה המשיב בסכום ששילמה החברה ליהודית תמורת המניות, כדיבידנד שחולק לבעלי המניות בחברה, כאשר 62.5% מהסכום האמור, דהיינו כ - 23.5 מיליון ש"ח, ייחס המשיב למערער. להשלמת התמונה, יצוין כי בין המשיב לבין יהודית נכרת הסכם שומה המתייחס לתקבול בסך 37.5 מיליון ש"ח, ולפיו חויבה יהודית במס בשיעור המתחייב על דיבידנד בגין החלק היחסי שלה במניות החברה ) 37.5% ( מתוך סך התמורה שקיבלה מהחברה בעד רכישת מניותיה. על יתרת התקבול חויבה יהודית במס רווחי הון. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי בנסיבות העניין, יש לראות ברכישת מניות החברה שהיו בידי יהודית כחלוקת דיבידנד לכל בעלי המנ יות בחברה. רכישת מניות עצמית מחלק מבעלי המניות בחברה משנה את השיעור היחסי של המניות שבידי בעלי המניות הנותרים. במקביל, שוויה של החברה מתמעט בשיעור הסכום שהוציאה לרכישת המניות. במצב כזה השווי הכלכלי של המניות שבידי בעלי המניות הנותרים לא משתנה, ועל כן, בדרך כלל מבחינת בעלי המניות הנותרים אין כל התעשרות במקרה של רכישת מניות עצמית מחלק מבעלי המניות. בעניינינו, נקבע כי מצב הדברים שונה באופן מהותי - לחברה לא היה צורך ברכישה עצמית של המניות, ורכישה זו של המניות נעשתה במסגרת חלוקת נכסי משפחת ברנובסקי בין המערער ו יהודית, דהיינו רכישה במישור בעלי המניות, ועל כן, יש לראות רכישה כזו כחלוקת דיבידנד גם למערער. אכן, לאחר ביצוע העסקה נותר בידי המערער אותו מספר מניות שהיו בידיו קודם לכן, אלא ששיעור האחזקה של המערער במניות המונפקות עלה ל - 100% לאחר ביצוע העסקה, ועל כן, גם אם באופן פורמאלי לא רכש המערער את המניות באופן אישי, תוצאת העסקה מבחינת המערער זהה לרכישת המניות. לתוצאה דומה ניתן להגיע גם על פי הטענה החלופית של המשיב, לפיה רכישת המניות על - ידי החברה הינה עסקה מלאכותית.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=