פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 485 14.10 הוצאה לרכישת רשימות לידים הוכרה כהוצאה שוטפת לצורכי מס / ע"א 5539/22 נטו משווקים פיננסים סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חיפה פסק הדין של ביהמ"ש העליון עוסק ב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ובוחן הכרת הוצאות עבור פרסום, שיווק , רכישת רשימות לידים וקידום עסקיהן כהוצאה בייצור הכנסה המותרת בניכוי לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה. חברת נטו משווקים פיננסים סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ (" נטו ") הינה חברה פרטית ה מחזיקה ברישיון לעסוק בביטוח אשר עיסוקה בשיווק בתחום הביטוח והפיננסים וחברת בן ישי שירותים פיננסים בע"מ (" בן ישי )" העוסקת במתן שירותי שיווק בשיטת "טלמרקטינג" (הצעות מכירה בטלפון) בתחומי הביטוח, הפיננסים, הנדל"ן ועוד. לאור ליקויים בחשבוניות פקיד השומה לא התיר לשתי החברות חלק משמעותי מה הוצאות לפי סעיף 17 לפקודה בגין פרסום וקידום מכירות. ההוצאות שהמערערות דרשו הכרה בניכויין, והוכתרו תחת הכותרת "הוצאות פרסום וקידום מכירות", הוצאו בקשר למגוון שירותים, ובין היתר; רכישת רשימות של לקוחות פוטנציאליים (" רשימות לידים .) " פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחן בין היתר את אופן סיווג הלוואה שנטלה נטו מחברת מנורה , הרכישה עצמית שבוצעה מול בעלי מניות והתרת הוצאות בגין תשלום עבור תניית אי תחרות. בהתייחסו להוצאות פרסום וקידום מכירות ובניגוד לעמדת פקיד השומה שסירב להתירן, התיר בית המשפט הוצאות בשיעור מסוים ממחזור ההכנסות המדווח, אך אימץ את עמדת פקיד השומה שהוצאות לצורך רכישת רשימות לידים הינן הוצאות הוניות שאינן מותרות לניכוי ומהוות מקור הכנסה חדש בדומה לרכישת תיק לקוחות דן בנושאים רבים ודחה את עיקר הערעורים. חברות נטו ובן ישי (" המערערות ") ערערו על פסק הדין קמא בסוגיית ההכרה וסיווג הוצאות הפרסום וקידום המכירות בלבד. פסק הדין בבית המשפט העליון (מפי השופט גרוסקופף בהסכמת שני השופטים הנוספים) קבע כי דין הערעור להידחות בעיקרו, למעט סוגיית רשימות הלידים כדלקמן: בית המשפט קבע כי הנטל להוכיח כי הוצאה מסוימת עומדת בתנאים הנדרשים בחוק מוטל על המערערות, מקום בו לא עמדו בנטל האמור, רשאי פקיד השומה לערוך שומה על פי מיטב שפיטתו . בענייננו, פקיד השומה דחה את דיווחי החברות נוכח הליקויים המהותיים שנפלו בתשתית הראייתית שנועדה לתמוך בהם. הלכה ידועה היא כי על אף הסמכות המסורה לבית המשפט לערוך ביקורת שיפוטית על שומה שנערכה על פי מיטב השפיטה התערבותו היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים. נקודת המוצא היא שבית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של פקיד השומה, אף אם הוא סבור כי היה מגיע למסקנה אחרת. אם המערערות מבקשות לחלוק על השומה, עליהן להראות כי מדובר בשומה שרירותית או מופרכת מעיקרה , או כי היא בנויה על הנחות עובדתיות או משפטיות השגויות מיסודן וזאת במיוחד בעת המערערות מבקשות את התערבות בית המשפט העליון. למרות האמור לעיל, פקיד השומה אינו רשאי לפעול בנוקשות ובשרירות . בעת עריכתו את השומה לפי מיטב השפיטה, עליו לשים לנגד את עיניו את השאיפה כי השומה תהיה נאמנה לאמת ו אשר לאופן בו נערך התחשיב, לא מצא בית המשפט כי עלה בידי המערערות להוכיח כי נפל בתחשיב פגם המצדיק התערבות בו. לסיכום קבע כי המערערות לא עמדו בנטל המוטל עליהן באופן המצדיק התערבות בשומות ההוצאות. בהתייחסו לרשימת הלידים , ציין בית המשפט כי הצדדים אינם חלוקים שההוצאה הינה הוצאה עסקית, אך הצדדים חלוקים בדבר ההוצאה כפירותית המותרת לניכוי כטענת המערערות או בהוצאה הונית האסורה לניכוי כטענת פקיד השומה וקבע כי ההוצאה הינה הוצאה פירותית לפי הנימוקים הבאים:
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=