מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 7 - שינויים בהון וחלוקות רווחים : ס ייחו הוצאות מימון לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון 138 תקן חשב ונאי מס' 16 , מאפשר לחברה לבחור בשיטת מדידה והצגה של נדל"ן להשקעה בדוחותיה על פי "מודל העלות" או "השווי ההוגן" של הנכס כפי ששוויו מוערך ומעודכן מידי תקופת דיווח. שינוי חיובי בשווי ההוגן יוצר רווח אשר מגדיל את העודפים של החברה. חברת הבת בחרה ליישם את "מודל ה שווי ההוגן" לגבי המקרקעין שהשכירה החל מינואר 2007 . תקן חשבונאי מס' 27 , מאפשר בחירה בין מדידה והצגת הנכסים על פי "מודל העלות" ובין אימוץ "מודל ההערכה מחדש". מודל ההערכה מחדש קובע כי אם שוויו של רכוש קבוע מוערך מחדש בתקופה מסוימת ונמצא כי השווי עלה, אזי הנכ ס במאזן יימדד ויוצג בערכו המשוערך הגבוה יותר והעלייה תיזקף ישירות לקרן הונית הנקראת "קרן הערכה מחדש" אשר תועבר ישירות לעודפים במאזן. מסוף שנת 2007 יישמה חברת הבת את "מודל ההערכה מחדש" לגבי בתי המלון שבבעלותה. 73 טענות המערערת: יש להחיל בעניינה את תנאי סעיף 126 (ב) לפקודה, ממנו עולה כי די בכך שהחברה המחלקת תהא " חבר בני אדם החייב במס חברות " כדי להיכנס לגדר הסעיף ואין דרישה כי הרווח שחולק בפועל יחוב במס. לטענת המערערת במילים " שהופקו " או " שנצמחו " אין הכוונה רק להכנסות שנוצרו בעבר וזה רלוונטי גם להכנסות עתידיות. המהות היא שהמס יחול בסופו של דבר, והוא אכן יחול בעתיד לכשתמכור חברת הבת את הנכס ששוערך. עוד טוענת המערערת, כי סעיף 100 א 1 לפקודה (שחוקק בשנת 2013 - ראה בהמשך חוזר זה) משנה את המצב המשפטי הקיים, אך במועד הרלוונטי לערעור (שנות המס 2009-2011 ) לא חל מיסוי ביחס לרווחי שערוך, לא בעת יצירת רווחי השערוך ולא בעת חלוקתם. עמדתו של המשיב מביאה לכפל מס, כאשר בפעם הראשונה עליית הערך של הנכס מועברת לחברת האם וממוסה כדיבידנד ובפעם השנייה בעת מימושו של הנכס. יש מקרים בהם רשות המיסים נמנעת מחיוב דיבידנדים בין חברתיים במס ח ברות, כאשר מחולק רווח חשבונאי שטרם הוכר כהכנסה חייבת, כמו במקרה דנן (למשל בעת תביעת פחת מואץ ידי -על החברה המחלקת). לחילופין, מציעה המערערת, לבטל את ההכרזה על חלוקת הדיבידנדים ולהחזיר את המצב לקדמותו תוך ביטול למפרע של אירוע המס הנטען. טענות פקיד שומה יחי דה ארצית לשומה (המשיב") : תנאי סעיף 126 (ב) לפקודה אינם מתקיימים מהסיבות הבאות: (א) רווחי השערוך אינם מהווים "הכנסה" כהגדרתה בפקודה, בידי חברת הבת. (ב) אין מדובר בהכנסות ש"הופקו" או "נצמחו" בידי חברת הבת בעבר, אלא כאלו שיופקו בעתיד. (ג) הסכומים לא חויבו במס חברות בידי חברת הבת טרם חלוקתם למערערת. הנחת המוצא בבסיס סעיף 126 (ב) היא שהרווחים המחולקים חויבו במס חברות, ובמקרה דנן יש מימוש רווח מעליית ערך מבלי לשלם עליו מס ומבלי לממש את הנכס. סעיף 100 א 1 לפקודה, אף שאינו חל במקרה דנן (נחקק לאחר שחולקו הדיבידנדים), אינו קובע כי דיבידנד שחולק מרווחי שערוך אינו חייב במס. המנגנון של הסעיף מבטיח כי חלוקת הדיבידנד לבעלי המניות תיעשה לאחר תשלום מס חברות של החברה המחלקת. באשר לטענת המערערת לכפל מס, טוען המשיב, כי חשש זה הוא ערטילאי ולא מבוסס, וכי ככל שנכס הנדל " ן יימכר -על די י חברת הבת, שאלת אופן מיסוי הרווח נוגעת לחברת הבת ולא לחברה האם. הסוגיה שבמחלוקת: האם הדיבידנדים, שמקורם ברווחי שערוך, אשר חולקו מחברה הבת לחברה האם, יהיו פטורים ממס בידי חברת האם בהתאם לסעיף 126 (ב) לפקודה? 73 מאחר שהמערערת לא טענה שמקור הדיבידנדים הנדונים הוא בעליית ערכו של הרכוש הקבוע (והגידול בקרן הערכה מחדש), פסק הדין לא דן באפשרות של חלוקה המבוצעת מתוך קרן הערכה מחדש.