מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 11 - תושבות בישראל, הקלות לעולים ותושבים חוזרים, ניוד עובדים ותיגמול הוני 288 מועברים; ( 3 ) זכותו של המערער לקזז הפ סדי הון כנגד הרווח ממכירת המניות במסגרת חישוב המס הישראלי; ( 4 ) זכותו של המערער להפחית מרווח ההון ממכירת המניות של עלות ההשקעה בהן. המשיב קיים דיונים בהשגה לצורך בחינת השאלות שנקבעו בפס"ד דלעיל. לטענת המשיב, המערער לא הציג ראיות לאימות זכאותו לתחולת אמנת המס בין ישראל לארה"ב ( "האמנה" ) ולא ביסס טענתו לעניין תחולת סעיף 100 א לפקודה. לפיכך, המשיב קבע שומה נוספת בצו לשנות המס שבערעור. המשיב התיר למערער להפחית מרווח ההון ממכירת המניות את עלות ההשקעה בהן, למרות שלטענתו לא הוצגה לו ראיה ישירה לכך. ואולם, המשיב דח ה את טענת המערער להכיר לו בקיזוז הפסדי הון כנגד חלק רווח ההון החייב במס בישראל לפי סעיף 100 א לפקודה. על כן, המערער חויב במס רווחי הון לפי סעיף 100 א, בגובה של 71% מהרווח הריאלי הכולל, לאחר יישום הקביעה בפסיקה הראשונה, שהמערער חדל להיות תושב ישראל ביום 24 אי במ 2005 . - בית המשפט המחוזי בת"א (השופטת סרוסי) דחה את הערעור . השופטת דנה בהוראות סעיף 89 () (ב 3 )(ד) לפקודה, לפיהן מקום הפקתו או צמיחתו של רווח הון יהיה בישראל במידה ועסקינן ב"זכות בחבר בני אדם תושב חוץ, שהוא בעיקרו בעל זכות, במישרין או בעקיפין, לרכוש הנמצא - בישראל לעניין חלק התמורה הנובע מהרכוש הנמצא בישראל". מהטעם שלפי קביעת הפסיקה הראשונה, המערער לא היה "תושב ישראל" במועד מכירת המניות וממילא ישראל אינה זכאית למסות את מלוא רווח ההון שנצמח לאורך תקופת ההחזקה במניות הנמכרות במעמדה כמדינת המושב של המוכר ב- ועל סיס פרסונלי. לדבריה, מאחר והוסכם כי עיקר שוויה של החברה שנמכרה נובע מחברת הבת הישראלית, ניתן היה לנקוט באפיק מיסוי של סעיף 89 () (ב 3 )(ד) לפקודה כך שעל - פי הדין הפנימי, ובמנותק מהתייחסות להוראות האמנה, ישראל הייתה זכאית למסות את רווח ההון "על - בסיס טריטוריאלי", וזאת אף אם המערער חדל להיות תושב ישראל טרם המכירה. השופטת ניתחה את הוראות סעיף 100 א לפקודה. לגרסתה, יסודותיו של אותו סעיף 100 א התקיימו במקרה דנן, כאשר האירוע שיצר את הסעיף הוא ניתוק התושבות הישראלית של המערער. נקבע שלא הוכח כי המערער מחזיק בתושבות אמריק אית פיסקלית לצורכי האמנה וכי המערער לא הצליח לשכנע כי הדיווח על מכירת המניות בארה"ב נעשה כדבעי ובאורח מספק, בהתאם, נקבע, כי אין לקבל את טענת המערער כי זכות המיסוי הבלעדית של רווח ההון ממכירת המניות נתונה לארה"ב, וממילא שבה ומזדקרת זכות המיסוי של ישראל על פ- י דיניה הפנימיים, הן לפי סעיף 89 () (ב 3 )(ד) לפקודה והן לפי סעיף 100 א לפקודה. עוד הביעה השופטת את עמדתה במספר נושאים, אילו היתה מתקבלת העמדה שהמערער זכאי ליהנות מתחולת הוראות האמנה: (א) זכות המיסוי של ישראל כ"מדינת מקור" מכוח הוראות סעיף 89 () (ב 3 )(ד) לפקודה נסוגה מפני הוראת סעיף 15(1 ) לאמנה, המעניקה את זכות המיסוי הבלעדית למדינת התושבות של מוכר המניות; (ב) אין לקבל את טענת המערער כי זכות המיסוי של ישראל לפי סעיף 100 א לפקודה מתנגשת עם הוראות האמנה באופן המונע את החלתה; המערער לא הוכיח כי נגרם לו כפל - מס במישור הבינלאומי בעקבות הטלת מס היציאה בישראל ולכן לא ניתן לשעות לטענתו לגבי כפל - מס כאמור; (ג) המערער לא הציג ראיות משכנעות כי שווי המניות ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל עמד ע ל שווי אפס ובכל מקרה ספק גדול אם ניתן היה לסטות מייחוס הרווח לפי הנוסחה הליניארית שבסעיף 100 א לפקודה ולערוך תחתיה ייחוס ספציפי לפי שווי המניות הנמכרות. זכות המיסוי של ישראל על - פי דיניה הפנימיים חלה, הן מכוח סעיף 89 () (ב 3 )(ד) לפקודה, במעמדה כמדינת המקור של רווח ההון, והן מכוח סעיף 100 א לפקודה, במעמדה כמדינת המושב המקורית של המערער. מאחר שהמשיב ביסס את שומתו רק על סעיף 100 א לפקודה ומשלא ניתנה למערער ההזדמנות הנאותה להתמודד עם חיובו במס מכוח סעיף 89 () (ב 3 )(ד) לפקודה ובהתחשב בנסיבותיו האישית והכלכליות, על אף שב סמכות ביהמ"ש להגדיל את השומה (לפי סעיף 156 לפקודה), נחה דעתה כי אין זה המקרה הראוי לכך. לפיכך נקבע, כי מיסוי המערער יוותר בגבולות סעיף 100 א לפקודה.