מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 11 - תושבות בישראל, הקלות לעולים ותושבים חוזרים, ניוד עובדים ותיגמול הוני 289 בית המשפט העליון 146 דחה את הערעור שהוגש על ידי הנישום בקובעו כך: " בעיקרו של דבר אנו סומכים את ידינו על הממצא ים העובדתיים וההנמקה המשפטית המפורטים בפסק דינו המקיף של בית המשפט המחוזי, בתוקף סמכותנו לפי תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 . נוסיף ונחדד בקצירת האומר כי על עניינו של המערער חל סעיף 100 א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] שקובע את המועדים הרלוונט יים לחישוב המס במקרה של ניתוק קשר תושבות, ובהקשר זה את נוסחת החישוב הליניארי. עניינו של המערער, חרף מצבו הכללי הנטען, אינו מהווה חריג לכלל זה ". 21. פסק דין בעניין פלוני נ' פקיד שומה אשקלון 147 - חזקת התושבות - היחס בין המבחן המהותי של מרכז חיים וחזקת הימים ביום 1 לינואר 2017 ניתן בבית משפט העליון פס"ד בעניינו של מערער אשר נולד חוץ - במדינת ועלה ארצה בגיל 11. בשנת 1977 נישא לרעייתו ונולדו להם ארבעה ילדים. משנת 1991 עד לשנת 2002 ניהל המערער עסקים במדינת החוץ ובמדינה נוספת. בשנת 2002 , העתיק המערער את עיקר פעילותו העסקית למדינת חוץ - וניהל את עסקיו מאותה מדינה וממדינה נוספת בהמשך. על אף היותו נשוי כל העת לרעייתו בישראל, ניהל המערער לסירוגין קשר זוגי עם נשים אחרות בעת שהותו במדינת - החוץ. המערער טען, כי מערכת היחסים הזוגית שלו עם רעייתו הישראלית עלתה על שרטון כבר בשנת 2000 ורישום הנישואין בישראל היה פורמאלי ולמראית עין בלבד. בשנת 2011 הוצאו למערער שומות מס הכנסה לשנות המס 2005-2007 -על ידי המשיב כאשר בשומות אלו הוגדר המערער כ"תושב ישראל" בשנות - המס כאמור לעיל (המערער חויב בתשלום מס בסכום משוער של כ - 830 מיליון ש"ח). המערער חלק הן על הקביעה לפיה הוא היה "תושב ישראל" בשנות - המס הנ"ל והן על סכום השומות. המערער טען, כי - בשנות המס כאמור לעיל הוא לא היה "תושב ישראל", שֹכן מרכז החיים שלוֹ היה במדינות - החוץ. הצדדים הסכמו כי הדיון ייסוב בשאלת התושבות וככל שימצא כי התשובה חיובית יוחזר ההליך לדיון לעניין ההשגה על השומה. לעניין ביקורי המערער בישראל, המערער לא הכחיש כי נהג להגיע לישראל מעת - לעת, ואף שהה בה פרקי זמן משמעותיים, אך טען כי זמני שהותו בישראל נועדו לביקור ילדיו ואין בהם כדי ללמד על מרכז חייו. בית - המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הער עור בקבעו, מרכז חייו של המערער היה בישראל וכל כן יש להגדירו "כתושב ישראל" בשנים אלו. ראשית, כיוון שמתקיימת "חזקת תושבות" ביחס למערער. כלהלן: "בשנת 2005 ובשתי השנים שקדמו לה, שהה המערער בישראל - 506 ימים, בשנת 2006 ובשתי השנים שקדמו לה שהה בישראל - 492 ימים ובשנת 2007 ובשתי השנים שקדמו לה שהה המערער בישראל 485 ימים" קרי, מתקיימת "חזקת תושבות" ביחס למערער, לגבי כל אחת - משנות המס. עוד נקבע כי המערער לא הצליח לסתור את חזקת התושבוּת, וכי למעשה קיימות אינדיקציות רבות ואיכותיות המלמדות - אף בלי צורך להסתייע בחזקת התושבוּת, כי מרכז חייו של הנישום בשנות - המס היה בישראל: גרעין עולמו המשפחתי והקהילתי של המערער נותר בישראל גם לאחר שהעביר את פעילותו למדינות - החוץ, הוא המשיך להעביר כספים משמעותיים לצורך ניהול משק הבית בישראל, להיות מעורה בחיים המשפחתיים והקהילתיים בישראל ו להגיע לישראל באופן תדיר, גילה מחויבות עמוקה למשפחתו בישראל, המערער קיים קשר זוגי במדינת החוץ אך לא התחתן עקב מחויבות עמוקה למשפחתו), בעל אזרחות ישראלית בלבד ללא מעמד כלשהו במדינות - החוץ, או בכל מדינה אחרת, ואף לא היה תושב או שילם מס במדינה אחרת כלשהי. - בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש הנישום. השופט דנציגר התייחס להגדרת המונח "תושב ישראל" שבסעיף 1 לפקודה, תוך שהוא קובע כי אמות המידה שלאורן ייבחן מרכז החיים של הנישום הן בעיקרן אמות מידה אובייקטיביות. לעניין הגדרת המערער "תושב ישראל", נקבע, כי במקרה דנן עיקר הבחינה הינה עובדתית, שכן הגם שביהמ"ש המחוזי נדרש למספר שאלות משפטיות העוסקות באמות המידה לבחינת מרכז החיים (ובכלל זה אופן ספירת ימי שהייתו של המערער בישראל), הכרעתו התבססה בעיקרה על תצהירים ועדויות מטעמם של המערער ועדים שונים שהעידו בהליך השיפוטי. בה תאם, נקבע כי חל כלל אי - ההתערבות בקביעוֹת ובממצאיו של בית - המשפט קמא. למרות האמור, מצא ביהמ"ש להתייחס לטענות שהועלו בערעור: 1 46 ע"א 5694/18 דוד קניג נ' פקיד שומה ת"א 3 (ניתן ביום 11.11.2019 ) 1 47 ע"א 3328/15 פלוני נ' פקיד שומה אשקלון .