מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 14 - ביטוח לאומי 370 מאותם אירועים . זאת ועוד, בנסיבות העניין, ישנה חשיבות לגיבוש העובדים לצורך תפקודה היעיל של החברה, ולכן החברה היא הנהנית העיקרית מאי רועים אלו, שכן צומחת לה תועלת כלכלית מגיבוש העובדים, העולה באופן ניכר על ההנאה הנגרמת לעובדים אגב ההטבה, שהיא מוגבלת ולא ניכרת. בהנחיה מיום 9 באפריל 2018 ובהתייחס לפס"ד דה נשון, פרסמה רשות המסים את עמדתה לגבי זקיפת שווי הטבה בגין ימי גיבוש לעובדים ( ראה חוזר 3.1 לחוברת זו - הוצאות עודפות .) לסקירת ההנחיה של רשות המסים ופס"ד דה נשון - ר אה חוזר מ סים 21.2018 של משרדנ ו . 3 . אופן חישוב דמי ביטוח לאומי למבוטח בעל מעמד כפול של ביטוח (שכיר ועצמאי) ב"ל 369-08/13 גדעון ברגמן נ' המוסד לביטוח לאומי מר גדעון ברגמן (להלן: " התובע )" הגיש תביעה להחזר דמי ביטוח, שנגבו לטענתו ביתר על - ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל ") בגין הכנסותיו לשנת 2011 . התובע עבד כל שנת 2011 כעצמאי, כאשר הכנסותיו הסתכמו לסך של 961,480 ש"ח, ובחודשים נובמבר ודצמבר 2011 הוא עבד גם כעובד שכיר וגם כעובד עצמאי, כאשר הכנסותיו כשכיר הסתכמו לסך של 173,822 ש"ח. קביעת בית הדין האזורי לעבוד ה: תקנה 13 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), - תשל"א 1971 מתייחסת בצורה ספציפית ומפורשת למקרה בו יש למבוטח מעמד כפול של ביטוח (שכיר ועצמאי), ונוצר צורך לאזן את תשלום דמי הביטוח. משכך, מאחר והתובע היה מבוטח כעובד עצמאי וכעובד שכיר, יש להחיל בעניין המבוטח את תקנה 13 לתקנות ולערוך חישוב לעניין דמי הביטוח בהתבסס על הכנסתו השנתית של התובע , ולא על בסיס הכנסתו החודשית כפי שעשה בפועל המל"ל. התביעה התקבלה 4 . חיוב בביטוח לאומי בגין הכנסות דמי ניהול מחברה משפחתית ב"ל 19049-11-13 שלמה דהוקי נ' המוסד לביטוח לאומי מר שלמה דהוקי (להלן: " התובע ") הינו בעל מניות ו"הנישום המייצג" בחברה משפחתית (להלן: " החברה ") א שר עיקר עיסוקה בייזום השקעות ובנייה. החל מיום 10 במאי 2004 הודיע התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל "), כי הינו עובד עצמאי החל מיום 1 בינואר 2004 . במסגרת הדוחות של התובע לשנות המס 2006-2010 , הוא דיווח על הכנסותיו משירותי ייעוץ שנתן לחברה אשר במקביל דווח ו כהוצאות דמי ניהול בדוחות של החברה. כיוצא מכך, ההכנסה החייבת של התובע בדוחות האישים למס הכנסה בשנים הרלוונטיות הייתה אפס, בשל העובדה כי הוצאות החברה עלו על הכנסותיה, וקוזזו כהפסד כנגד הכנסתו של התובע בהיותו הנישום המייצג. המחלוקת הי י תה האם יש לראות בהוצאה שנרשמה לחברה בגין תשלום דמי ניהול לתובע כהוצאה של התובע לצורך קביעת הבסיס לתשלום דמי ביטוח על - ידי התובע? בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה, וקבע כי סעיף 345 לחוק הביטוח לאומי המגדיר את "ההכנסה השנתית" שהינה הבסיס להטלת חובת תשלום דמי ביטוח ל"עוב ד עצמאי" קובע שמתוך ההכנסה השוטפת השנתית יש לנכות את " ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה ". אי לכך, דמי הניהול ששילמה החברה לתובע או שרשמה חיוב כלפי התובע בספרי החברה, אינם הוצאה של התובע הקשורה בהשגת ההכנסה, אלא הם הוצאה של החברה. יחד עם זאת, בית המשפט מציין, כי בהתאם לסעיפים 64 -א ו 28 לפקודת מס הכנסה, ההפסדים שהיו לחברה בשנים הרלוונטיות היו יכולים להיות מקוזזים על - ידי התובע מהכנסות אחרות שהיו לו, אם היו לו, ממקורות אחרים שאינם לפי סעיף 2(1 ) לפקודה. התביעה נדחתה