מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 15 - 10 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 391 "חוסר זמני" קיים לדוגמא במקרה של פחת מואץ. ההפרש, שאיננו בבחינת הכנסה חייבת בתקופה הראשונה, בהכרח יאוזן בתוך זמן מוגדר. היינו, בתח ילת השימוש בנכס הרווח החשבונאי יהיה גבוה מן ההכנסה החייבת בשל תביעת הפחת המואץ, אך בהמשך המצב חייב להתהפך והרווח החשבונאי יהיה נמוך מההכנסה החייבת. לכן רשות המיסים יכולה להפגין סלחנות במקרים אלו. דוגמה ל"חוסר קבוע" היא הפרש תמידי שלעולם לא יתהפך (כגון זה שהיה בעניין עיט 183 בגלל ניכוי בשל אינפלציה). במקרים אלה החלה של סעיף 126 (ב) תנציח את שיבוש המודל הדו - שלבי. בתווך נמצאים המקרים של "חוסר מותנה" אשר השלמת המיסוי בהם תלויה ברצונו ובשליטתו של הנישום. במקרים של רווחי אקוויטי , השלמת המיסוי החסר תתרחש רק אם וכא שר יחולק דיבידנד ידי -על החברה הכלולה (או המניות בה יימכרו) - כגון בעניין קליימן ובעניין ברנע - אלא אם החברה הכלולה כבר חוייבה במס והדיבידנד המחולק לא יחויב במס - נוסף כגון בעניין ז'ורבין . במקרים של רווחי שערוך (כפי שחל בענייננו), השלמת המיסוי החסר תתרחש רק אם וכאשר יימכר הנכס שערכו נמדד לפי שווי הוגן - בדומה לעניין פרל ולעניין קניון דרורים . היינו אירוע המס "המשלים" במקרה של "חוסר מותנה" עלול למעשה לא להתרחש כלל, ומשכך, הוא נבדל מאירוע של "חוסר זמני". סעיף 126 ( ב) לפקודה, מתייחס להכנסות שכבר התגבשו בידי החברה המחלקת לצורך מיסויה ולא הכנסות בכוח שעשויות להיווצר בעתיד. באשר להשלכות חקיקת סעיף 100 א 1 לפקודה (שחוקק רק בשנים מאוחרות יותר). סעיף זה מתייחס רק לחברה המחלקת ולא לחברה המקבלת את הדיבידנד. הוא מחייב את החברה המחלקת את הדיבידנד במס רווח הון (או שבח) כאילו נמכר הנכס המשוערך. הסעיף חוקק אומנם על מנת לסגור את הפרצה שהייתה קיימת לכאורה בחלוקת רווחי שערוך כדיבידנד בלי תשלום מס, אך אין זה אומר שפרשנות סעיף 126 (ב) קודם לחקיקתו של סעיף 100 א 1 צריכה להיות שונה, ולדעת בי המ"ש כלל לא היתה פירצה טרם החקיקה. באשר לטענת כפל המיסוי (בשלב חלוקת הדיבידנד ובשלב מימוש הנכס), קובע בית המשפט כי הוא אינו מקל ראש בעניין אך "אפשרות המיסוי הכפול איננה צריכה להוביל את בית המשפט לפרשנות שונה מאולצת וחסרת תקדים של סעיף 126 ") (ב . יחד עם זאת , היות וסעיף 100 א 1 לא חל במקרה דנן ויש חשש לכפל מס, ביהמ"ש מצווה על המשיב להתאים פתרון למקרה הקונקרטי בעת מכירה עתידית של הנכס הנדון ידי -על חברת הבת, המביא בחשבון את מיסוי הדיבידנדים, ובכך למנוע מצב של כפל מס. חובה זו המוטלת על המשיב לא תחול אם עד למכירה ה עתידית, תחדל המערערת להחזיק במלוא מניות חברת הבת. עוד מציין השופט, כי מאחר והוראות סעיף 100 א 1 לפקודה אינן חלות על מקרה זה ולא נכפית מכירה רעיונית של הנדל"ן להשקעה בידי חברת הבת, הוא אינו מסכים עם דרישת המערערת, כחלק מטענתה החלופית בנושא מניעת כפל מס, לפיה יש להגדיל כבר היום את עלות הנכס כבסיס לפחת לצרכי מס. באשר לבקשת המערערת להשיב את המצב לקדמותו , כלומר להחזיר את כספי הדיבידנד ולבטל את אירוע המס, ביהמ"ש קובע כי אין הצדקה לכך. הדיבידנדים חולקו לפני שנים והדבר " הכה שורש בקרקע המציאות ". חלוקה זו אפשרה למער ערת לחלק דיבידנדים לבעלי מניותיה ולא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו. עוד נקבע: "אין להלום מצב בו נישומים, המאוכזבים או המופתעים מתוצאות המס המיוחסות לעסקאות שבוצעו ידי -על הם, יהיו רשאים לבטלן בשל כך בלבד". נציין, שביהמ"ש מוסיף בהערת שוליים כי "אינני נדרש כאן לדינו של חוזה אשר מלכתחילה מכיל תנאי מפסיק העשוי להתמלא בהתאם לתוצאת מס מסויימת, שתיוודע מאוחר יותר". לסקירה מורחבת של פסק דין זה ופרסומים נוספים העוסקים בנושא חלוקה מתוך הכנסות שלא חויבו במס - ראה חוזר נפרד בפרק 7 לחוברת זו. 183 ע"א 5264/91 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' עיט ציוד ליבוא בע"מ ( 1995 .)