מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 15 - 10 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 394 אכן הוראות סעיף 91 (ב 1 ) לפקודה - ביחס ל"פיצול ליניארי" לא יחולו לגבי נייר ערך סחיר שנרכש לפני יום התחילה, כפי שארע במקרה דנן. לאחר מכן, פנה השופט לדיון בדבר פרשנות דיני המס ובתוכה הפרשנות התכליתית והכל לאור פסקי הדין הידועים בעניין, ולבחינת דיני המס בהתאם ללשון החוק. שם קבע, כי לאור העובדה שלעניין שיעור המס החל על רווח הון במכירת ניירות ערך זרים יראו את יום הרכישה של נייר הערך כאילו היה בשנת המס 2005 , הרי מקום בו המחוקק רצה ל הותיר בתוקף את שיעורי המס שהיו קבועים טרם התיקון, הדבר נעשה במפורש. שלא כמו בענייננו, ששתיקת המחוקק בעניין מיסוי מניות שנרכשו לפני התיקון יש בה כדי להצביע על מטרת המחוקק בדרך כלשהי. לדברי השופט, כדי לקבוע ששיטת הפיצול הליניארי אכן ממשיכה לחול היה צורך בחק יקה מפורשת, ולא חקיקה על דרך פרשנות עקלקלה כפי שהציע המשיב. לאור זאת, נקבע שיש להחיל על רווח ההון שנצמח מעסקת מכירת מניות אזימוט לאלביט את סעיף 91 (ב) לפקודה לפיו רוח ההון חייב בשיעור מס של 25% ואין להחיל על המקרה את שיטת הפיצול הליניארי. על החלטה זו הגישה רשות המסים ערעור לביהמ"ש העליון , שטרם הוכרע. סוגיית המוניטין : תחילה סקר בית המשפט שני פסקי הדין מנחים בנושא - עניין אינווסט 185 ו עניין שרון 186 . בעניין אינווסט נדרש בית המשפט לשאלת הגדרתו של המונח "מוניטין" ולנושאים אחרים הקשורים בו בתחום דיני המס וקבע, כי מו ניטין מבטא את מכלול היתרונות שנצברו לעסק בשל תכונותיו, מיקומו, שמו הטוב, איכות השירותים שהוא מציע ועוד. עסק בעל מוניטין כפי שנקבע בענייו אינווסט, משמר את הרגלם של לקוחותיו לשוב ולפקדו, זאת גם לאחר שהבעלות בו החליפה ידיים. באותו פסק דין גם נקבעו מספר סממנים המהווים אבני בוחן לקיומה של עסקה למכירת מוניטין, ובהם: העברת מרשם לקוחות, מכירתו של העסק כ"עסק - חי", קיומה של תניית אי - תחרות המגבילה את המוכר מלנסות לשוב ולזכות בלקוחותיו ועוד. שם נקבע עוד, כי אין המדובר ברשימה סגורה ונדרשת בחינה של כל מקרה ומקרה בהתאם למכ לול נסיבותיו כדי שניתן יהיה להגיע לכדי מסקנה ברורה לקיומו או העדרו של מכירת מוניטין. בעניין שרון, הזכיר בית המשפט כי שם נקבע כי ליחיד יכול להיות מוניטין נפרד משל התאגיד ובעת מכירת התאגיד תיתכנה סיטואציות בהן היחיד נפרד מהמוניטין שלו ומעבירו לידי הרוכש. לאור האמור בפסקי הדין לעיל הטעים בית המשפט כי ההכרעה במחלוקת שנפלה בין הצדדים תיגזר מהתשובה לשאלות, שלהלן: (1) האם למערער יש מוניטין אישי באופן שהוא מהווה כוח משיכה ללקוחות? (2) ככל שכן, האם במסגרת ההסכם בין הצדדים נמכר גם המוניטין האישי? (3) ככל שכן, מהו שוויו של אותו מוניטין? לעניין השאלה הראשונה, קבע בית המשפט שכפי שנקבע בעניין שרון, הכלל הוא שמוניטין שייך לתאגיד עצמו ואילו החריג לכלל הוא במקרים בהם הלקוחות מזהים עצמם עם היחיד בעליו של התאגיד, שאז המוניטין (כולו או חלקו) שייך ליחיד, במובחן מהעסק. לעני ין זה, קבע בית המשפט, כי משמיעת העדויות עולה כי המערער היה "הפנים" של אזימוט, הגורם שהיווה את כוח המשיכה כלפי הלקוחות ובמידה רבה אלה ראו זהות, כמעט מוחלטת, בין אזימוט לבין המערער. בית המשפט סקר ביתר פירוט את עדויות אנשי המפתח באזימוט ובניהול המו"מ בין אזימ וט לבין אלביט ובהתאם קבע, כי המוניטין של המערער היה קשור קשר בל - יינתק עם עסקי החברה ואזימוט נהנתה ממוניטין זה כבר מימיה הראשונים. מוניטין זה של המערער המשיך להוות גורם מכריע שהניע לקוחות לבצע עסקים עם אזימוט במשך כל תקופת פעילותה, כך שתמיד הקשר הראשוני היה מול המערער עצמו. 185 ע"א 98/ 5321 אינווסט א ימפקט בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1 ( 2004 "( ) עניין אינווסט .)" 1 86 ע"א 9 8/ 7493 שלמה שרון נ' פקיד שומה - יחידה ארצית לשומה ( 2003 "( ) עניין שרון .)"