מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 15 - 10 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 402 15.6 דיבידנד מרווחי שערוך שחולק בסמוך למכירת המניות ומומן על - ידי הרוכש ב"עסקת נטו" סווג כחלק מתמורת המניות; האם ניתן לערוך שומת תושב חוץ למיופי הכוח שלו? / ע"א 750/16 אירג' סעדטמנד ואח' נ' פקיד שומה רחובות הרקע העובדתי: ליום עד 27 בדצמבר 2007 , היו שני המערערים בעלי מניות בשיעור של כ - 33.3% כל אחד מהון מניותיה של החברה. יתרת המניות של החברה הוחזקה בחלקים שווים על - ידי שלוש אחייניותיהם של המערערים שהנן תושבות חוץ. החברה הינה בעלת מקרקעין המשמשים לתחנת דלק (" המקרקעין .)" ביום 18 בדצמבר 2007 חילקה החברה לבעלי המניות דיבידנד שמקורו ברווחי שערוך המקרקעין בסך של כ - 12.6 מיליוני ש"ח. כל אחד מהמערערים קיבל דיבידנד מהחברה לפי חלקו בהון המניות בסך של 4.2 מיליוני ש"ח (" הדיבידנד .)" החברה נטלה הלוואה דולרית מהבנק הבינלאומי הראשון בסכום כולל של כ - 2.55 מיליון דולר, (" ההלוואה "), אשר באמצעותה שולם הדיבידנד לבעלי המניות. החברה ניכתה מהדיבידנד מס במקור בשיעור של 25% כקבוע בסעיף 125 ב לפקודה. ביום 27 בדצמבר 2007 נכרת הסכם בין בעלי המניות לבין חברת סוכני דלק ושמנים בע"מ (" הרוכשת " או " סד"ש ,)" למכירת מלוא אחזקותיהם בחברה בתמורה נטו בסך של כ -2.2 מיליוני ש"ח. על פי ההסכם, הרוכשת תישא בכל המסים אשר יחולו על בעלי המניות בגין עסקת המכר. במהלך שנת 2008 הזרימה הרוכשת סכום של כ - 12.4 מיליון ש"ח לחברה כנגד שטר הון שהונפק לה. סכום זה שימש, בין היתר, לפירעון ההלוו אה, אשר שימשה למימון הדיבידנד, כאמור. בית המשפט המחוזי מרכז לוד - (השופט סטולר) הכריע בשתי שאלות : האם יש לראות את הדיבידנד שחולק לבעלי המניות טרום העסקה כחלק מתמורת המניות? נקבע כי יש לסווג את כל התמורה שהשתלמה לבעלי המניות כולל הדיבידנד שמומן מהלוואה שמומ נה על - ידי הרוכשת, כתמורה בגין מכירת מניות החברה אשר עליה יחול מס רווח הון בהתאם לשיעורי המס הקבועים בסעיף 91 (ב 1 ) לפקודה (קרי, שיעור מס לינארי שחלקו לפי שיעור מס שולי). האם המערערים ברי - - שומה וברי חיוב לגבי שומות תושבות - החוץ (בעלות המניות הנותרות של החברה) ? ביהמ"ש קבע כי נפלו פגמים מנהליים בהליך עריכת השומה באשר להפעלת סעיף 108 לפקודה, אך יהיה זה מרחיק לכת לקבל בשל כך את הערעור. בהתאם, הוחלט להחזיר את הדיון לפקיד השומה על - מנת שידון בטענותיהם של המערערים תוך בירור השאלות העובדתיות. בית המשפט העליון ( ע"א 750/16 ) הכריע בשתי השאלות: השופטת ברון החלה את פסק דינה בניתוח ההבדל הקיים בין "סיווג שונה" ל"סיווג מחדש". במסגרת "סיווג שונה" נדרש מפקיד השומה לפנות להוראות מס "רגילות" על מנת להגדיר באופן שונה את בסיס המס; קרי: את התקבול שאותו ממסים. כך, למשל, "מכירה" זכתה להגדרה רחבה בסעיף 88 לפקודה, שמכוחה ניתן לקבוע כי עסקת מתנה לפי הדין הכללי מהווה מכירה במישור המס. "סיוו ג מחדש", לעומת זאת, נסמך על "נורמה אנטי - תכנונית" כללית - קרי: הוראה שמטרתה לקבוע את קו הגבול בין תכנון מס לגיטימי לכזה שאינו לגיטימי. סעיף 86 מקנה לפקיד השומה סמכות לסווג עסקה מחדש ובדרך זו להתעלם מיתרון המס שביקש הנישום להשיג. מאחר שסיווג מחדש הוא אמצעי ד רסטי יותר מסיווג שונה, ואף כרוך בקביעה שלפיה העסקה שביצע הנישום אינה לגיטימית, הנטל להוכיח שמדובר בעסקה מלאכותית רובץ לפתחן של רשויות המס. בית המשפט המחוזי אימץ את עמדת פקיד השומה שלפיה מדובר בתמורה ששולמה למערערים עבור מניות החברה, וכפי שיפורט להלן ביהמ" ש העליון לא מצא טעם לשנות מתוצאה זו - ועל כן דחה את הערעור . בלא לגרוע מהאמור, בנסיבות המקרה לא היה מקום לסיווג שונה של הדיבידנד כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי, אלא לסיווג מחדש בהתאם להוראת סעיף 86 לפקודה. בענייננו מסלול הדין הכללי אינו רלוונטי, וזאת בהינתן העובד ה שהפעולה שתוארה על - ידי הנישום (חלוקת דיבידנד) היא אכן הפעולה שבוצעה - ואין על כך חולק.