מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 15 - 10 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 406 טענות הצדדים בפני בית המשפט העליון : בהתאם לטענות הצדדים (אשר יוצגו על - ידי אותו משרד עו"ד), נוסחת החישוב המופיעה בתקנות יוצרת חזקה הניתנת לסתירה ואין היא יוצרת הסדר שלילי נוקש ה. זאת ועוד, התכלית האובייקטיבית של התקנות הינה הטלת מס אמת ואילו תכליתן הסובייקטיבית הינה יצירת ודאות ויעילות, ולפיכך יש להעדיף את התכלית האובייקטיבית ולאפשר לנישומים לסתור את החזקה האמורה. המערערים גם עמדו על חסרונות חישוב שווי ההטבה בהתאם לתקנות, וקבעו כי דווקא שימוש בתוכנה, המבוססת מערכת GPS , מאפשר כימות מדויק של סך הוצאות הרכב אשר שימשו את העובד בפועל לצרכיו הפרטיים ובזמן אמת. עוד נטען, כי יש להגביל את שווי השימוש לגובה ההוצאות בפועל, היות וניתן לעמוד על שווי טובת ההנאה הניתנת לעובד מסך הוצאות הרכב בה ן נשא המעסיק בפועל, לרבות ההוצאות הכרוכות בנסיעה עסקית. המשיב טען מנגד, כי יש לדחות את הערעורים, היות ולדבריו לשון התקנות ברורה והפרשנות אותה מציעים המערערים נעדרת כל עוגן לשוני. קביעת שווי שימוש ברכב נמצאת בחשיבה מתמדת ומעודכנת מעת לעת. קביעת שווי ההטבה הגלומה בשימוש ברכב אינה פשוטה וקביעתה באופן מדויק כלפי כל נישום ונישום אינה אפשרית. שימוש בנתוני המערכת כבר נמצאו ידי -על בית המשפט המחוזי כלא מהימנים וניתנים לשיבוש בנקל. לעניין מגבלת שווי השימוש - לא ניתן להגביל את שווי השימוש עד לסכום ההוצאה בפועל, היות ויש להוסיף לכך הוצאות נוספות בהן היה נושא העובד לו היה רוכש רכב משלו (כגון הוצאות מימון) לצד היבטים בלתי מוחשיים נוספים מהם הוא נהנה. בית המשפט העליון (מפי השופט מינץ) דחה בפה אחד את טענות המערערים וקבע כי אופן החישוב לצורך זקיפת השווי לעובד בגין רכב שקי בל ממעבידו יהא בהתאם לקבוע בתקנות וכי הכלל הקבוע בתקנות אינו יוצר "חזקה הניתנת לסתירה" . תחילה פנה בית המשפט לבחינת התשתית הנורמטיבית הקבועה בסעיף 2(2 )(א) לפקודה, הדנה בטובות הנאה שקיבל עובד ממעבידו, לרבות, שוויו של שימוש ברכב. בבואו לבחון את נוסחת חישוב ה שווי הקבועה בתקנות, קובע בית המשפט כי הנוסחה היא ברורה וחד - משמעית ואין כל אחיזה לשונית לפרשנות אותה מציעות המערערות. אכן, מעיר בית המשפט כי את דיני המס יש לפרש, כמו כל דין אחר, גם על פי תכליתם, אך כפי שעולה מפסק הדין, גם בחינת תכלית ההסדר אינה מובילה לתוצא ה שונה. בסקירה החקיקתית של התקנות אותה מבצע בית המשפט, הוא קובע כי גם הוועדות השונות עמדו על כך שישנה חשיבות לקביעת נוסחה אחידה לקביעת שווי שימוש לצורך קידום תכליות של יעילות, פשטות וודאות. לפיכך, קובע בית המשפט כי לא רק שאופן החישוב המופיע בתקנות מהווה נ וסחה אחידה שאין לסטות ממנה, אלא שהיא גם מחוברת לתכליות הכלליות של דיני המס. לעניין טענות המערערים בעניין עקרון "מס אמת", קובע בית המשפט כי השימוש בכללים ובחזקות חלוטות מעורר חשש לפגיעה בעיקרון זה, אולם , יחד עם זאת אין בחשש זה כדי לבטל את משקלם של שיקולי ודאות, יעילות וסופיות העומדים בבסיס דיני המיסים. בית המשפט התייחס גם לטענות משנה נוספות שהועלו.