מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 15 - 10 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 409 15.10 קיזוז הפסד הון שנוצר בשל מכירת מניות לצד קשור , סווג כעסקה מלאכותית / ע"א 7481/17 פקיד שומה כפר סבא נ' ידין סגל וסומת מבנים ופיתוח 1993 בע"מ המערערת, סומת מבנים ופיתוח 1993 בע"מ (" סומת )" הינה חברה משפחתית שהחזיקה בנכסי מקרקעין ובין השאר ב - 50% ממניות חברת סומ - אר (" אר-סומ ") אשר החזיקה במגרש. הנישום המייצג הינו ידין סגל המחזיק ב - 99% ממניות סומת. לצורך פיתוח המגרש השקיעו סומת והשותפים בהחזקה בסומ - אר, סכום של 40 מיליון ש"ח בדרך של הלוואות בעל ים ומימון בנקאי. בשנת 2005 התקשרה סומ - אר בעסקת קומבינציה במסגרתה מכרה 69% מהמגרש כנגד קבלת שירותי בניה. לצורך מימון העסקה הוערך המגרש על - ידי הבנק בשווי של 20.5 מ' ש"ח (כמחצית מהשווי שהושקע בה). בסוף שנת 2005 עמד הגרעון בהון של סומ - - אר על כ 22 מ' ש"ח וכתוצאה מכך מחקה סומת הלוואות בעלים שנתנה לסומ אר - בקשר עם הפרוייקט, כך שנוצר לסומת הפסד הון בגובה 11 מ' ש"ח. בהמשך לכך , בסוף שנת 2005 מכרה סומת את אחזקותיה במניות סומ - אר לחברה קשורה לא פעילה וללא נכסים "( הילן ") המוחזקת גם היא 99% -על ידי סגל, בתמורה ל - 690 א' ש"ח , וזאת לטענתה לצורך הימנעות ממתן ערבות לבנק -על ידי חברת סומת כבעלת מניות (שכן אז היה חשש לסיכון נכסיה האחרים במצב של כינוס נכסים, חשש שלא מתקיים במצב בו הילן אשר לה אין נכסים מחזיקה בסומ - אר). במקביל מכר ידין סגל מניות של חברה אמריקאית (" NOF ") שהחז יקה ב - 20% מפרויקט במנהטן ונצמח לו רווח הון של -כ 11.6 מ' ש"ח. מתוקף היותו הנישום המייצג בסומת, קיזז המערער את הפסד ההון שנצמח לסומת כנגד רווח ההון שלו. בית המשפט המחוזי מרכז לוד- (השופט סטולר) קבע כי לעסקת הילן היה טעם מסחרי ממשי שהוא הימנעות ממתן ערבות של סומת ב גין מימון הפרוייקט, ובכך הימנעות מסיכון מימוש נכסי הנדל"ן של סומת בדרך של כינוס נכסים, ולא הורם הנטל לשכנע כי מדובר בעסקה מלאכותית. עוד נקבע כי ההשקעה בבית סומ - אר ירדה לטמיון וערכה אפס, וכי אין כל סיכוי לקבל את ההשקעה בחזרה. בהתאם לכך נפסק כי סגל רשאי כניש ום המייצג לקזז את הפסד ההון כנגד רווח ההון שנוצר לו, שכן הוא החזיק רק ב - 20% מהפרויקט שבמסגרתו נמכרה NOF ולא הייתה לו שליטה על מועד המכירה וגובה הרווחים. בית המשפט העליון ( ע"א 7481/17 ) , מפי השופט עמית הפך את הפסיקה של בית המשפט המחוזי וקיבל את ערעורו של פקיד השומה. ראשית נקבע כי לפקיד השומה הסמכות לדון בסוגיית המיסוי של בית סומ - אר, אפילו שהעסקה טופלה על - ידי רשות מיסוי מקרקעין, וזאת מהטעם שפקיד השומה בחן את זכאות הנישום לקזז את רווח ההון, סוגיה אשר לא נידונה על - ידי רשות מיסוי מקרקעין. עוד קבע בית המשפט העליון, כי בהתאם להוראות סעיף 92 () (א 1 ) לפ קודה, מיסוי של רווח הון מבוסס על עקרון המימוש, וכי ירידת ערך שלא מומשה אינה ניתנת לקיזוז כנגד רווח הון. ולגופו של עניין נפסק כי במקרה דנן, ככל שמדובר בהשקעה כספית שירדה לטימיון, הטענה הינה הפסד הון בשל חוב אבוד, וכך גם כאשר מדובר בהלוואת בעלים ובמימוש ער בות אישית. נפסק כי הגישה המקובלת לבחינת "חוב רע" במישור הפירותי רלוונטית גם לעניין הפסד במישור ההוני, ולכן ספקות לגבי היתכנות פירעון החוב אינם מספיקים לצורך גיבוש הפסד לצרכי מס . ניתן להכיר בהפסד רק כאשר הוכח שההלוואה לא תיפרע והנכס ירד לטימיון. במקרה דנן , הנישום אכן ביסס כי שווי המגרש ירד בשנת 2005 , אולם זה מוכיח רק את הגירעון בהונה של סומ - אר, ולא די בכך כדי לבסס שיש למחוק את ההשקעה בסומ - אר עצמה ולהכיר בהפסד הון לצרכי מס. שכן אמנם "נתגלו פגמים" במגרש, אך מיד לאחר ירידת הערך נחתמה לגבי המגרש עסקת קומבינציה ולא הוכח כי ההשקעה בבית סומ - אר ירדה לטימיון. לראייה, השותפים בסומ - אר לא דיווחו על חוב אבוד, וסומ - אר לא רשמה הכנסה ממחילת חוב, דבר המהווה אינדיקציה לכך שהלוואת הבעלים לא הפכה לחוב אבוד בשנת 2005 .