מדריך המיסוי שלך - Deloitte

פרק 14 - 10 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 362 14.7 אין לייחס הוצ' מו"פ במפעל מעורב רק כנגד הכנסה בשיעור מס מלא, סעיף 3 (י) חל גם בין חברות בדוח מס מאוחד, שלילת ניכוי הוצאות מימון / ע"מ 63434-03-17 עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חולון עורב מערכות התראה אלקטרונית בע"מ (" המערערת ") עסקה בפיתוח וייצור מוצרי אלקטרוניקה והיו לה מספר אתרי פעילות בישראל ומספר תכניות לפי החוק לעידוד השקעות הון התשי"ט - 1959 "( חוק העידוד "). לגבי חלק מהכנסתה, המערערת הייתה זכאית לפטור ממס ואילו לגבי חלקים אחרים היא הייתה חייבת במס חברות בשיעורים שונים, בהתאם לסעיף 74 לחוק העידוד. ייחוס הכנסתה החייבת בין חלקי המפעל המעורב נעשה על פי הסעיף הנ"ל כנוסחו בתקופה הרלבנטית (נוסח סעיף 74 הוחלף בשנת 2005 במסגרת תיקון מס' 60 לחוק העידוד ואילו תחולתו הוגבלה במסגרת תיקון מס' 68 לחוק העידוד בשנת 2011 )- שנות המס 2011 עד 2014 . כל מניות המערערת היו בתקופת הערעור בבעלות המערערת , הנוספת עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ ( "חברת האם" .) המערערת הוציאה מדי שנה הוצאות מו"פ בקשר למוצרים שהיא ייצרה ושיווקה. עיקר ההוצאות היו הוצאות שכר של עובדי פיתוח באחד מאתרי הפעילות שלה בישראל. הוצ' אלו, הותרו בניכוי לצרכי מס חברות על פני שלוש שנים, וזאת בהתאם להוראות סעיף 20 א לפקודת מס הכנסה. המערערת טענ ה כי מאחר שחלק ניכר מהכנסותיה היו פטורות ממס חברות בתקופת הערעור בשל שיוכן ל"מפעלים מוטבים", אין היא חייבת לנכות חלק יחסי מהוצאות המו"פ כנגד הכנסות אלו. לגישתה, היא זכאית לנצל את ניכוי ההוצאות המו"פ כנגד הכנסות החייבות במס בשיעורים רגילים בלבד ועל - ידי כך ל מקסם את ההטבה הגלומה בהוראת סעיף 20 א לפקודה. לגישתה הוצאות המו"פ הן הוניות באופיין ועל כן אין כלל מקום להביאן בחשבון אגב קביעת ההכנסה החייבת לעניין יישום הוראות סעיף 74 . בנוסף, מחלקת המו"פ, בגינה התהוו הוצאות המו"פ, הייתה יחידה נפרדת, ממוקמת באתר פעילות נפ רד ואיננה מהווה חלק מן "המפעל המעורב" אשר לגביו חלות הוראת סעיף 74 . פקיד שומה טען כי שיטת ייחוס ההכנסה החייבת של מפעל מעורב בהתאם לסעיף 74 לחוק העידוד מחייבת ניכוי הוצאות המו"פ מכלל הכנסות המערערת, וזאת לפני ייחוס ההכנסה החייבת (נטו) לחלקי המפעל המעורב ב התאם למפתח יחס המחזורים. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט ), קירש את דחה . הערעור ביהמ"ש ציין כי למרות שעניינו של סעיף 20 א לפקודה הוא הקדמת התרתן של הוצאות בעלות אופי הוני ולעודד פעילות מחקר ופיתוח, הרי שניכוי הוצאות המו"פ הוא שלב, מבין שלבי החישוב הנ דרשים על מנת להגיע מסכום ה"הכנסה" אל סכום "ההכנסה החייבת" וזאת בהתבסס על נוסחו של סעיף 20 () א(א 1 ) באמצעות השימוש בנוסח הסעיף ומטרתו "בקביעת הכנסתו החייבת של אדם" ו - "יותר לו ניכויין מכלל הכנסתו". בנוסף, ביהמ"ש לא מצא בסעיף 74 לחוק כל הוראה לבסס כי הוצאות המ ו"פ לא יובאו בחשבון במדידת ההכנסה החייבת לפני חלוקתה בהתאם למנגנון בסעיף. זאת לעומת הוראות מפורשות בנושא זיהוי מקור חלוקתו של דיבידנד. ביהמ"ש גם דחה נימוקים נוספים של המערערת, בין היתר, כאלו שעסקו באי תחולת סעיף 74 בשל היעדר זיקה בין הוצאות המו"פ לייצור ההכנסה החייבת בשל אופיין ההוני; טיעון לפיו מחלקת המו"פ כלל אינה חלק מהמפעל המעורב; וכן הצורך "לבזבז" חלק מהניכוי בשל הוצאות המו"פ על הכנסה שממילא איננה מתחייבת במס, וזאת לאור לשון החוק. לבסוף, דחה נימוקים בדבר חיקוקים אחרים אשר לדעת המערערת יש בהם כדי לתמ וך בעמדתה ובכללם חוק האנג'לים, חוק התיאומים בשל אינפלציה וחוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ב - 2018 . בשולי פס"ד ישנה התייחסות לשני נושאים אחרים נוספים שנכללו בערעור ונדחו אף הם: