פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 408 40 אחוזים מתוך התשלום הכולל בסך של 5.5 מיליון דולר ששילמה הרוכשת . יש בכך ללמד כי פיצול הסכום נעשה מטעמים מלאכותיים הקשורים ברצון להפחית את נטל המס . אינדיקציה נוספת שמלמדת על האותנטיות של תניית אי התחרות היא שה יה זה האינטרס של הרוכשת בפיצול התמורה . לאור מסקנת ביהמ"ש כי התשלום למערער נגזר בדיעבד ובאופן שרירותי מהתמורה הכוללת ששילמה הרוכשת לחברה, לא ניתן לומר כי היה זה האינטרס של הרוכשת בפיצול התמורה ובכל מקרה לא עלה בידי המערערים להוכיח כי הרוכשת היא זו שדרשה את פיצול התמורה ו חיובו הנפרד של המערער באי תחרות. ביהמ"ש ציין כי מאחר ו הסכם רכישת הפעילות בין החברה ובין הרוכשת כבר כלל בחובו תניית אי תחרות המכוונת כלפי החברה, ספק אם היה צורך בחיובו של המערער בתניית אי תחרות נפרדת. כל ניסיון מצד המערער להתחרות ברוכשת, תוך הסתמכות על אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, היה עולה ל כדי הפרה בוטה של הסכם הרכישה בשל הפרת עיקרון תום הלב בדיני החוזים וניתן להניח, הנחה סבירה, כי הרוכשת הייתה מודעת לכך ולכן ספק אם ראתה צורך אמיתי לחזק את ההגנה מפני אי תחרות בהחתמתו של המערער על הסכם אי תחרות אישי . למרות שביהמ"ש קבע כי סימן שאלה גדול מרחף מעל מידת האותנטיות של תניית אי התחרות בה חויב המערער , הוא המשיך ובחן את מהות התקבול בידו של המערער. ביהמ"ש ציין כי התחייבותו של המערער בהסכם אי התחרות שלא לעשות שימוש בידע, בניסיון ובקשרים שצבר בתחום מ"א קשורה בזיקה הדוקה לכובעו כמנהל שכיר בחברה ומתוקף עבודתו בה. לאור זאת, הנטייה הברורה היא לראות, לפחות בחלק משמעותי מתשלומי אי התחרות, כאילו שולמו לו בכובעו כעובד בחברה ו אין בעובדה שתשלום זה לא שולם למערער על ידי החברה המעבידה כדי לשנות , שהרי גם תשלומי אי - תחרות הניתנים שלא במסגרת יחסי עובד - מעביד יכולים להיחשב הכנסה פירותית . המערער המשיך לעבוד בחברה בתקופת אי התחרות ואף לאחריה. מטה לחמו לא נשבר. בין לפני תקופת אי התחרות, בין במהלכה ובין לאחריה, המערער המשיך לקבל הכנסות משכורת מהחברה, שנו תרו בערכים דומים לאלו שלהן הורגל לפני חיובו באי תחרות . יש לזכור כי המערער לא הפיק את הכנסותיו בתקופה שקדמה לאי התחרות בכובע עצמאי ומקור פרנסתו היה ונותר עבודתו בחברה. מחומר הראיות עולה, שהכנסות ורווחי החברה נותרו גבוהים בתקופת אי התחרות, ואף לאחריה. מכאן שלא ניתן לומר כי נגדע העץ מניב ההכנסות ואף לגבי הענף שהצמיח את ההכנסות בתחום מ"א לא מדובר בגדיעתו לבלתי צמוח שוב. המערער המשיך להיות מעורב ומעורה בשוק מ"א גם לאחר שנת 2014 וידיעותיו וקשריו בתחום זה לא נמוגו ואף לא קהו בתקופה של 3 שנים. לפיכך, גם תחת ההנחה שחיובו של המערער באי תחרות הוא אותנטי, יש לראות בתשלום ששולם לו כהכנסה פירותית החייבת במס שולי. יובהר, כי אף אם היה מדובר בתשלום בעל מאפיינים מעורבים, הוניים ופירותיים, סעיף 89 )ג( לפקודה קובע כי "פירותי והוני – פירותי עדיף", כך שדינו של התקבול כולו להיות מ סווג כתקבול פירותי . אפילו היה מקום לראות בתשלום למערער כתקבול הוני, היה מקום לקבוע את "יום הרכישה" של הנכס שמכר לפי מועד תחילת עבודת המערער בחברה )שנת 1976 (, ומשכך שיעור המס על מכירת הנכס היה מחושב לפי נוסחה )שיטת חישוב המס הליניארי( המביאה לכך ששיעור המס היה גבוה משיעור המס של 25% שעליו דיווח, ועל כן, ממילא היתה מצטמצמת המחלוקת בין הצדדים על הפרשי המס שיש לשלם. לעניין קיזוז הפסד ההון בגין הלוואה שהעניק המערער לאחיינו, קבע ביהמ"ש כי לא ניתן לקזז הפסד הון כנגד הכנסות המערער שמקורן בסעיף 2 ) 4 ( לפקודה )ואף לא כנגד הכנסות שמקורן 2 ) 2 ( או 2 ) 1 ( לפקודה, ו בכל מקרה, לא הוכח כי מדובר בחוב אבוד שכשלו סיכויי גבייתו.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=