פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 418 14.10 ביהמ"ש העליון הפך את פסיקת ועדת הערר - אי הארכת המועד לתיקון שומת מס רכישה לבקשת הנישום / ע"א 9264/20 מנהל מיסוי מקרקעין נ' אפי חוגי העורר שהינו "נכה", רכש בשנת 2011 דירת מגורים ודיווח על העסקה במסגרת שומה עצמית, מבלי שביקש את ההטבה של מס רכישה מופחת לנכה בשיעור 0.5% לפי תקנה 11 לתקנות מס הרכישה. במהלך השנים חלה החמרה במצבו והוא אושפז בבית חולים בשנת 2018 . לטענת העורר, במהלך האשפוז הוא קיבל לידיו חוברת מידע מטעם המוסד לביטוח לאומי ממנה למד בדיעבד כי היה זכאי למס רכישה בשיעור מופחת. לטענתו , הוא לא היה מיוצג על - ידי עו"ד מטעמו ברכישת הדירה, שכן רכש אותה מקבלן והדיווח לרשויות המס נעשה על - ידי העו "ד של הקבלן. בעקבות כך, ביקש העורר לתקן את ש ומת מס הרכישה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין וביקש ממנהל מיסוי מקרקעין תל אביב )" המשיב "(, להאריך את התקופה לתיקון שומה מעבר לארבע שנים בהתאם לסעיף 107 לחוק המעניק למנהל סמכות לאשר חריגה מהמועדים שנקבעו אם ראה "סיבה מספקת" לכך. המשיב דחה את ה בקשה מהטעם כי , אין בסמכותו להאריך את המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק מאחר שמועד ההתיישנות הוא מהותי ולא ניתן להאריכו במסגרת סעיף 107 לחוק, וכי העורר לא הציג "סיבה מספקת" לחריגה מתקופת ההתיישנות . ועדת הערר קיבלה את הערר )בדעת רוב של חברי הועדה רו"ח פרידמן ומר הוכמן כ נגד דעת המיעוט של השופטת סרוסי( . גדר המחלוקת בערר, אינה נוגעת לשאלת עצם זכאותו של העורר להטבת המס מכוח תקנה 11 לתקנות מס הרכישה לו היה מבקש אותה במועד , אלא למבחן ה"סיבה המספקת " בהתאם ל סעיף 107 )א( לחוק ה מצדיק מתן ארכה מעבר למגבלת ארבע השנים לתיקון שומה הקבועה בסעיף 85 לחוק. דעת הרוב קבעה כי אין לקבל את הפרשנות הצרה והמחמירה של המנהל , כי "סיבה מספקת" לעניין סעיף 85 לחוק חלה רק במקרים חריגים , מיוחדים וקיצוניים, וכי אם המחוקק היה סובר כי רק בשל מניעות חיצונית )כגון: מחלה, מלחמה וכו'( ניתן להאר יך את המועד מעבר ל ארבע שנים, היה צריך לומר זאת במפורש ולא להסתפק באמירה הכללית של "סיבה מספקת". ועדת הערר הוסיפה וציינה כי בהעדר הגדרה ממצה בחוק ל "סיבה מספקת" , יש להפעיל שיקול דעת מדוד ושכל ישר בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה, תוך איזון האינטרסים השונים של תשלום מס אמת , הסתמכות על השומה וסופיות הדיון , וקבעה כי טעות בתום לב כבמקרה דנן , מן הראוי לראותה כ"סיבה מספקת" לתיקון השומה ובכך לגרום לתשלום מס אמת , שהוא נשמת אפו של חוק המס גם אם יש פגיעה מסוימת בסופיות השומה. השופטת סרוסי סברה בדעת מיעוט, כי יש לפרש את ההגדרה "סיבה מספקת" רק במקרים חריגים ולהעדיף את עקרון הוודאות וההסתמכות. כמו כן, לא ניתן לראות באי ידיעה סובייקטיבית כשלעצמה, מבלי שמתלווה לה דבר מה נוסף המצדיק אותה, משום "סיבה מספקת ", בין השאר משום ש היה זה מחובתו של העורר לברר את זכויותיו . בית המשפט הע ליון )ע"א 9264/20 ( קיבל את הערעור של מנהל מיסוי מקרקעין על פסיקתה של ועדת הערר . נקבע כי ביהמ"ש העליון מקבל את פסק דינה של יו"ר ועדת הערר השופטת סרוסי, הן במישור הנורמטיבי והן במישור היישומי. עם זאת קבע בית המשפט, כי לפנים משורת הדין ועל מנת לא "לחרוש הלכה" על גבו של המשיב, הוסכם על ידי הצדדים כי תשלומי השבה שהוחזרו למשיב, יישארו בידי ו, וכי המחלוקת בין הצדדים בהקשר ההליך הנדון, באה לידי סיום סופי ומוחלט.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=