פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 417 עוד טענה החברה כי שגה פקיד השומה בהכללתו במסגרת הממכר את שווי ה PUMP , וזאת משום שאין המדובר בפיתוח ישראלי. לטענת החברה, הקניין הרוחני המרכיב את ה PUMP מצו י בבעלות חברה אחרת בקבוצה והחברה מעולם לא הייתה הבעלים שלו ומשכך לא יכולה הייתה למכור אותו במסגרת העסקה. בנוסף על קביעותיו בשאלת השווי, קבע פקיד השומה כי מאחר והחברה לא קיבלה את מלוא הפיצוי בגין העסקה, לדידו, יש לראות בהפרש השווי כהלוואה שניתנה לתאגיד, ו לכן יש לחייב את החברה בגין הכנסות ריבית רעיונית בשיעור של כ - 2.26% לשנה )" התאמה משנית "(. פקיד השומה קבע את שיעור הריבית בהתאם לשיעור הריבית על הלוואה שהייתה קיימת בין החברה לבין התאגיד. פסיקת בית המשפט המחוזי : בית המשפט לא מצא לנכון למנות מומחה מטעמו להע רכת שווי הממכר שכן השוני בחוות הדעות שסיפקו הצדדים נובע משאלות עובדתיות: מה אורך חייו ומה פוטנציאל הצמיחה של הקניין הרוחני במועד העסקה. בית המשפט דחה את טענת החברה וקבע כי טענות החברה עומדות בסתירה למסמכים שהוגשו למדען הראשי במסגרת הבקשה וכי החברה לא עמד ה בנטל המוטל עליה להוכיח את עמדתה. בית המשפט קבע כי ההנחות בדבר אורך חיי הקניין הרוחני ושיעור צמיחתו שנלקחו בהערכת השווי שסיפקה החברה אינן תואמות את המצב העובדתי נכון למועד העסקה. בעניין ההתאמה המשנית, בית המשפט נוקט גישה רעננה באומרו כי גם אם בוצעה הת אמה ראשית לצורכי מס, אין משמעות הדבר שהתאגיד היה צריך לשלם לחברה את היתרה בפועל וספק אם יש מקום לבצע התאמה משנית על בסיס תשלום שלא שולם ואין כל חובה שישולם, שכן הדבר מהווה מעין "פיקציה על פיקציה". עם זאת, משנקבעה הלכה בעניין קונטירה )ע"א 943/16 ,( נדחתה טענת החברה ונקבע כי יש לראות בסכום שלא דווח כחוב נושא ריבית ויש לחייב את הנישום בהכנסה הרעיונית שצמחה לו. בית המשפט קובע בפסיקה חריגה סכום מס הגבוה )כמעט פי 6 !( מזה שהוצהר על ידי הנישום והכל בשל מצגים של החברה למדען הראשי השונים מההנחות בהערכת השווי בדבר אורך החיים ושיעור הצמיחה הצפוי. בית המשפט מקבל את קביעתה של רשות המיסים בקשר לאורך החיים הנצחי של הקניין הרוחני, למרות שההנחה הרווחת והמקובלת בקרב מעריכי שווי היא שמשך החיים של נכסים בלתי מוחשיים טכנולוגיים הינו מוגבל בשל החדשנות וקצב התפתחות הטכנולוגיה. הערות: נציין כי במסגרת פסקי דין שהתקבלו בארה"ב ) ארה"ב נגד 2009 ,Veritas Software Corporation ; וארה"ב נגד אמזון, 2017 (, בית המשפט קבע, בניגוד לטענות רשויות המס האמריקאיות, כי אין זה סביר שנכסים בלתי מוחשיים הם בעלי אורך חיים בלתי מוגבל. טענה זו מחוזקת על ידי תקנות ה - OECD למחירי העברה, אשר מציינות כי לנכסים בלתי מוחשיים רבים יש אורך חיים מוגבל. נראה כי בית המשפט לא בדק האם עמדת הרשות מהווה מס אמת. קרי, האם ה PUMP הינו אכן בבעלות החברה בהתאם לניתוח פונקציונלי, האם ההנחות בדבר אורך החיים של הקניין הרוחני ופוטנציאל צמיחתו הן סבירות במנותק משאלת המצגים למדען הראשי. לאור פסק הדין מומלץ לוודא כי מצגים שהוצגו במסמ כים רשמיים לרשויות שלטוניות, כגון רשות החדשנות, תואמים את אלו המצויים בדוחות הכספיים, דוחות המס וחקרי השוק.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=