פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 445 קבלת דיבידנד בגין הכספים שקיבל מהחברה בגין פירעון שטר החוב בשנים 2013-2015 בסך כולל של כ - 13.3 מיליון .₪ המערערים טוענים ש דין הצווים להתבטל מחמת התיישנות וסופיות השומה, שכן הם עוסקים במכירת מניות שבוצעה בשנת 2000 והתיישנה זה מכבר. כמו כן, טוענים המערערים גם להסתמכות, שעה שהמשיב עצמו כיבד את מבנה העסקה והשלכותיה במשך השנים. לטענת המערערים העסקה הייתה בעלת טעם מסחרי יסודי, שכן הבנק הוא שדרש להסדיר את הבטוחות בגין ההלוואות בדרך של הקמת החברות, העברת המניות אליהן ושעבוד המניות לבנק. בנוסף טענו המערערים על אופן חישוב הרווחים הראויים לחלוקה ) רר"ל ( שערך המשיב. בית המשפט המחוזי )השופט ת סרוסי( דחה את הערעור ברובו. ראשית בחן בית המ שפט, האם ניתן וראוי לבחון את העסקה שנים רבות לאחר שבוצעה? במקרה הנידון מדובר בנסיבות יוצאות דופן, שכן במסגרת הסכם השומה לא הגיעו הצדדים לעמק השווה בדבר תוצאות העסקה ולכן נקבע במפורש בניהם כי ניתן יהיה לדון בעתיד בהשלכות העסקה. לגבי טענת ההסתמכות נקבע כי למ ערערים לא היתה סיבה להניח שדוחות מס שהגישו התקבלו באופן פוזיטיבי כל עוד המחלוקת לא באה על פתרונה באופן מפורש. גם העובדה שבהסכם שומות 2009 טענת המלאכותיות לא נטענה במפורש, לא מלמדת כי הצדדים הגיעו להסכמה בעניין. משהגיע בית המשפט להחלטה כי ניתן לדון בעסקה, הוא עבר לבחון את השאלה האם מדובר בעסקה מלאכותית. בהלכת גוטשל ) ע"א 1211/14 ( נקבע כי יש לבחון את העסקה באמצעות מבחן דו שלבי. בשלב הראשון, יש לבחון את השאלה, האם בבסיס העסקה עמד תכנון מס לגיטימי. רק בהינתן תשובה שלילית לשאלה זו, יש לבחון, בשלב השני, את מלאכותיות העסקה, בהתאם לסעיף 86 לפקודה. ההבחנה בין תכנון מס לגיטימי ללא לגיטימי - תכנון מס שלילי, נעשה באמצעות בחינת תכלית החוק שעל פיו נע שה תכנון המס. כלומר, תכנון מס שלילי הוא תכנון מס שלא זו בלבד שהמחוקק לא שאף להגשים, אלא שהוא אף היה מתנגד לוֹ, לו היה מ ו בא לבחינתו. בית המשפט קבע כי החקיקה שעל בסיסה בוצע תכנון המס לא נועדה , על פי תכליתה, לפטו ר ממס את העסקה שבוצעה בין המערער ובין החברה ו לא מדובר בניצול הטבת מס לגיטימית שהוענקה על ידי המחוקק, אלא בתכנון מס שלילי. בית המשפט המשיך לשלב השני, לבחינה האם העסקה מלאכותית. המערערים לא המציאו כל אסמכתא לביסוס טענתם כי הבנק הוא זה שדרש את הקמת החברה. כל שהיה על המערערים לעשות הוא לסתור את טענות המשיב במישור האובייקטיבי . כך לדוגמא, אם המערערים היו מוכיחים כי מדובר בדרישה שכיחה מצד הבנקים, ייתכן שלא היה די בטענות המשיב בתצורתן הנוכחית על מנת להרים את הנטל האובייקטיבי . נקבע כי לא נראית לעין כל הצדקה מסחרית לביצוע העסקה ומבחינה אוביי קטיבית מדובר בעסקה מלאכותית. לעניין סוגיות שונות שעלו בנושא חישוב רר"ל לפי סעיף 94 ב לפקודה, פסק בית המשפט כי: (1) יש להחיל על מרכיב הרר"ל את שיעור המס הקבוע לחלוקת דיבידנד בהוראות החוק לעידוד השקעות הון )כעמדת המערערים(, כאמור בהלכת סקמסקי ) ע"א 3277/19 .( (2) אין להקטין את מרכיב הרר"ל בשל דיבידנד שחולק בשנת 2015 אך נובע מרווחים שנוצרו בשנים 2004-2005 , שכן חישוב הרר"ל מתייחס לרווחים שנוצרו החל מיום 1.1.2006 )כעמדת המערערים(. (3) לגבי מניות שרכש המערער לאחר המועד הקובע 1) בינואר (2003 לא יחול סעיף 94 ב לפקודה, לאור לש ונו המפורשת של הסעיף )כעמדת המשיב (. ואולם, השופטת העירה שיש קושי בקביעה זו למקרים בהם שיעורי המס על דיבידנד ועל רווח הון אינם זהים )כמו במקרה של דיבידנד שכפוף לשיעורי המס שבחוק העידוד( וראוי שהמחוקק ידון בכך וינקוט בצעדים הנדרשים להשוואה בין נישומים. (4) עד תום שנת 2014 רכשה ספקטרוניקס ברכישה עצמית את מניותיה בסכום של כ 2.9- . המשיב טען כי יש ₪ מיליון לראות בסכום הרכישה העצמית כדיבידנד ובהתאם הפחית את הסכום מחישוב הרר"ל. בית המשפט קבע כי לעניין תכלית סעיף 94 ב והחלופה המיסויית נראה כי רכישה עצמית כמוה כחלוקת דיבידנד. א ולם, לשון סעיף 94 ב ברורה והמחוקק נקט בגדרי הסעיף בהפחתות ספציפיות ובהן בלבד, ואין מקום להוסיף עליהן. בסעיף נאמר "דיבידנד שחולק מהם" ואין ליחס לכתוב כל מה שנכנס בגדרי "חלוקה". הערעור בסוגיה זו התקבל .
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=