פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 479 14.6 ביהמ"ש העליון הפך את החלטת ביהמ"ש המחוזי וקבע: תשלום עמלה לחברה ישראלית בגין שירות תיווך פיננסי שנתנה ללקוח ישראלי ולקוח זר יחד, אינו זכאי לחיוב מע"מ בשיעור אפס / ע"א 8556/21 מנהל מס ערך מוסף תל אביב מרכז נ' ג'י אף איי סקיוריטיס לימיטד חברת ג'י.אף.איי סקיוריטיס לימיטד (" המשיבה ") היא חברה אנגלית שהקימה סניף בישראל בשנת 2008 . המשיבה היא חלק מקבוצת GFI שפועלת במדינות רבות בעולם בשירותי תיווך פיננסי (ברוקראז') במוצרים פיננסיים ללקוחות מוסדיים (בנקים, חברות ביטוח, קרנות השקעה וכד') וחלק משירותים אלה מוצעים גם באמצעות הסניף הישראלי. המשיבה תיווכה עסקה במכשיר פיננסי בין שני בנקים, אחד ישראלי ואחד זר. עבור מ אמציה לתיווך העסקה קיבלה המשיבה מכל אחד מהבנקים עמלת שירות. השאלה שנידונה תחילה בבית משפט המחוזי הייתה, האם העמלה שנגבתה מהבנק הזר חייבת במע"מ בשיעור מלא כעמדתו של מנהל מס ערך מוסף (ת"א) (" המערער "), או שמא יש להחיל עליה מע"מ בשיעור אפס לפי סעיף () 30 (א )5 לחוק מס ערך מוסף. המערער טען שהשירות שנתנה המשיבה חד הוא. כלומר, לשירות שניתן היו שני מקבלים (בנק ישראלי ובנק זר) וכל אחד מהם נדרש להשתתף בתשלום התמורה בגין השירות. מנגד, המשיבה טענה כי נושא ההתקשר ות בכל אחד מהסכמי ההתקשרות עם הלקוחות הוא מתן שירותים ייחודים אך ורק ללקוח החתום על ההסכם הספציפי, ובגין קבלתו של שירות י יחודי זה, התחייב כל לקוח לשלם עמלות כמפורט בהסכם. לפיכך, כל שירות שניתן בפועל הוא נפרד ועצמאי. בית המשפט המחוזי (השופט קירש) קיבל את עמדת המשיבה וקבע, כי כל אחד מהבנקים קיבל שירות נפרד. על כן העמלה ששולמה על ידי הבנק הזר חוסה בצילו של סעיף () 30 (א 5 ) לחוק מע"מ המזכה בשיעור מס אפס. על החלטה זו נסוב הערעור שלפנינו אשר הוגש לבית המשפט העליון (ע"א 1 .)8556/2 השופט מינץ, אליו הצטרפו השופטים וילנר וגרוסקופף קיבלו את הערעור דנן וקבעו כי ההפרדה בין השירות שהעניקה המשיבה לכל אחד מהלקוחות שהתקשרו בסופו של דבר זה עם זה בעסקה, היא הפרדה מלאכותית שאינה עולה בקנה אחד עם המהות הכלכלית האמיתית של השירות שניתן . השופטים דנו בתיקון 23 לחוק מע"מ משנת 2002 (שחוקק לאחר שנקבעה הלכת קסוטו – ע"א 41/96 ), אשר במסגרתו אומץ מבחן שבודק האם ניתן שירות לתושב ישראל בעסקה ואם לאו. זאת, מבלי להתחקות אחר כוונות הצדדים והמניעים שלהם לכריתת העסקה ומבלי לעמוד על חלקו של התושב הישראלי בעסקה ועל תרומתו להתגבשותה. ביהמ"ש דן בעמדת המשיבה אשר ביקשה להפריד בין השירותים שניתנו לבנק הישראלי ולבנק הזר וקבע כי מדובר בניסיון לעקוף את התיקון לחוק הנ"ל. כלומר, כאשר חברה ישראלית מעניקה שירותי תיווך בין שני לקוחות, יחול הסייג הקבוע בס' () 30 (א 5 ) לחוק מע"מ באופן שבו מלוא עמלת התיווך שתתקבל, לרבות מהלקוח הזר, תהא חייבת במס ערך מוסף בשיעור מלא . זאת ועוד, נקבע שהתניית התשלום למשיבה בהתקשרות הצדדים בעסקה בניהם עולה בקנה אחד עם מאמצי התיווך שנעשו על ידיה כלפי כל אחד מלקוחותיה. מאמצים אלו הם שירות אחד שניתן לשני הצדדים במשותף, קרי שירות תיווך אחד שניתן לשני הבנקים במקביל. מכאן, מקום שבו אחד מהלקוחות הוא תושב ישראל, יחול הסייג שבחוק באופן שבו העמלה המשולמת תהא חייבת במס ערך מוסף בשיעור מלא. כך לפי דבריו של השופט גרוסקופף : "תכליתו הברורה של התיקון שהוכנס בשנת 2002 בנוסחו של סעיף () 30 (א )5 לחוק מע"מ הייתה לשנות את ההלכה שנקבע בע"א 41/96 קסוטו...זאת באמצעות הבהרה על דרך ניסוח אליו קיימת התייחסות מפורשת בעניין קסוטו, כי החריג לזכות ליהנות ממס ערך מוסף בשיעור אפס בגין עסקה עם ת ושב חוץ, אינו מוגבל למקרים בהם השירות ניתן, הלכה למעשה, לתושב ישראל (קרי כשתושב החוץ מהווה רק "צינור" למתן השירות), אלא חל גם על מצבים בהם השירות ניתן במשולב לתושב חוץ ולתושב ישראל, כפי מצב הדברים ביחס לשירותי תיווך בין חברות זרות לחברות ישראליות...לפיכך, כאשר המשיבה, חברה ישראלית (המשמשת כסניף ישראלי של קבוצה בינלאומית), מעניקה שירותי תיווך פיננסי בין בנק זר לבין בנק ישראלי, היא מספקת להם במשולב שירות אשר תיקון החוק ביקש במפורש להחריג מהזכות לקבלת מע"מ בשיעור אפס".
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=