פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 482 14.8 התקבלה תביעה ייצוגית נגד רשות המסים, לפיה אין לנכות פחת משווי עלות הרכישה בעת חישוב השבח על מכירת דירה שהושכרה במסלול הפטור ממס / ת"צ 42666-01-20 עו"ד רשף חן נ' רשות המסים עניינה של התביעה הייצוגית הינה בשאלה, האם נהגה רשות המסים כחוק בעת שניכתה פחת רעיוני בקביעת יתרת שווי הרכישה לצורך חישוב מס השבח לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג- "( 1963 חוק מיסוי מקרקעין ,)" במכירת דירה שהושכרה למגורים, וההכנסה מדמי השכירות בגינה היתה פטורה ממס לפי חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), תש"ן- "( 1990 חוק הפטור .)" יצוין, כי הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית נדונה בביהמ"ש המחוזי ובמסגרתה קבע ביהמ"ש כי המבקש הצביע על עילת תביעה בגין גבייה שלא כדין, כי התובענה מעוררת שאלת מהותית של משפט וכי קיימת אפשרות סבירה ששאלה זו תוכרע לטובת הקבוצה. במסגרת הבקשה הוגדרה הקבוצה (לר בות לעניין תאריך מכירת הדירה). רשות המיסים הגישה ערעור לביהמ"ש העליון, אך בהמלצת ביהמ"ש, חזרה בה הרשות ובקשת הערעור נדחתה ונקבע כי הטענות ידונו בהליך הייצוגי. במקרה דנן, דובר על תובע ייצוגי אשר רכש דירת מגורים בשנת 1996 בתמורה לכ- 446 ( ₪ אלפי "הדירה" ). כעבור 23 שנה, בשנת 2019 , מכר התובע את הדירה תמורת סך של כ- 900 . לאורך שנות החזקת הנכס, התובע הייצוגי ₪ אלפי השכיר את הדירה תמורת דמי שכירות הנמוכים מתקרת הפטור הקבועה בחוק הפטור ומשכך, לא שולם כל מס בגין הכנסה זו. במסגרת שומתו העצמית, דיווח ושילם התובע ה ייצוגי על מס שבח בסך של כ- 9,000 . המשיב דחה את ₪ השומה העצמית של התובע הייצוגי וקבע לו שומה לפי מיטב השפיטה, שבה הפחית משווי הרכישה של הדירה פחת בשיעור 2% לשנה. לפיכך, חויב התובע הייצוגי במס שבח נוסף בסך כ- .₪ 10,000 בדומה לפסקי הדין הקודמים של ועדות ערר שונות בנושא זה (ראו לדוגמא בעניין מנדלסון (ו"ע 19084-12-21 ), בהמשך חוברת זו וכן בעניין וימן ובעניין בצלאל ), המשיב התבסס על הוראת ביצוע 5/2007 מיום 27.2.2007 של רשות המיסים "( ההוראה ") ועל התוספת להוראה זו וטען כי במקרה של מכירת דירת מגורים, שהניבה דמי שכירות שלגביהם חל הפטור לפי חוק הפטור, הפטור מגלם בתוכו את התרת ההוצאות השוטפות ובהן הוצאות הפחת, ולכן יש לנכותן מיתרת שווי הרכישה בעת חישוב השבח. בנוסף, הוצאות שהוצאו בייצור הכנסות פטורות, מיוחסות להכנסות אל ה, אף אם אין לכך השפעה מעשית על חבות המס, ולא ניתן לנכותן מהכנסות חייבות אחרות, בין אם מדובר בהכנסות פירותיות, ברווח הון או בשבח מקרקעין. לטענת התובע הייצוגי, שינוי עמדתה של הרשות אשר פורסמה בהוראה נעשה ללא נימוק וכי על הרשות היה להראות כי חוק הפטור קובע כי הינו מגלם בחובו פחת, דבר אשר לא נעשה. יתרה מכך, לשון חוק הפטור סותרת את עמדתה של הרשות בעניין זה. התובע הייצוגי מצביע על כך שסעיף ) 122 (ג לפקודה (מסלול מס של 10% ) שקבע מפורשות שבעת חישוב השבח ממכירת הדירה ינוכה פחת מיתרת שווי הרכישה, חוקק לפני חקיקת חוק הפטור ומכאן, שמדובר בהוראות שונות בעלות מטרות שונות ואין ללמוד מכך כי מדובר ב"שכחה או בהשמטה" ואין במסלול הפטור כל חשש להטבת מס כפולה. סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופט ברנר קיבל את התביעה הייצוגית. לדבריו אמנם בהלכת PIV (ע"א )5883/18 של ביהמ"ש העליון, נקבע כי ניכוי פחת משווי הרכישה מוצדק במקום בו המוכר כבר ניכה פחת בעת תשלום הכנסותיו מהנכס, זאת כדי למנוע הטבת מס כפולה, אולם, במקרה הנדון כפילות זו לא קיימת, שכן לדברי השופט, בניגוד לקביעות ועדות הערר השונות, השכרת דירה במסלול הפטור איננה עושה שימוש בניכוי הפחת ואינה מהווה ניצול מגן המס בצורת פחת. לפיכך, קובע השופט כי ניכוי שכזה יכרסם מהפטור המלא שהוענק לאותו נישום מכוח חוק הפטור, וזאת בניגוד לעיקרון שנקבע בהלכת מודול בטון (ע"א 2895/08 ), לפיה אין לכרסם בפטור ממס שניתן על הכנסות מסוימות לפי חוק עידוד השקעות הון, כנגד אילוץ לקזז כנגדן הפסדים.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=