פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 483 סעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי יש להפחית משווי הרכישה את הוצאות הפחת "הניתנות לניכוי", אך אין לעשות כן מקום שהפחת לא נוכה בפועל. השופט ניתח בהרחבה את פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין PIV , אשר בו עולה בבירור כי הטעם המרכזי העומד מאחורי מסקנת בית המשפט העליון לפיה אין לנכות את סכום הפחת משווי הרכישה בנסיבות שבהן הפחת לא נוכה בפועל, הוא אחד ויחיד: שומת מס אמת. לפי אותו הגיון יש להביא בחשבון בעת חישוב מס השבח, את הפחת שהיה ניתן לניכוי אילו בחר הנישום במסלול המיסוי הרגיל, שהרי הלכה למעשה הוא כבר הובא בחשבון, דהיינו נוכה "בפועל", בעת הבחירה במסלול הפטור. לדברי השופט מסלול המס בשיעור של 10% לפי סעיף 122 לפקודה שנחקק בשנת 1987 , איננו ולא היה מעולם מס מופחת, בניגוד לתפיסה של רשות המסים שקנתה לה אחיזה בהחלטות ועדות הערר, ושיעור מס זה שאותו מכנה השופט "מס מחזור", נקבע מראש על ידי חישוב בקירוב של סכום המס שהיה משולם על הכנסה רגילה, אילו היו מנכים ממנה הוצאות ו פחת (כלומר על ההכנסה החייבת ולא על ההכנסה ברוטו). לכן יש הצדקה להוראות סעיף 122 (ג) לגבי אי התרת הפחת ואף להפחית את הפחת הרעיוני בעת חישוב השבח ממכירת הדירה. השופט קובע, כי בחוק הפטור שחוקק רק שלוש שנים מאוחר יותר- בשנת 1990 , מדובר בהסדר שונה בתכלית מההסדר בסעיף 122 לפקודה שכולל את ההתייחסות לפחת, ולכן מדובר " באופן מובהק בהסדר שלילי המשקף בחירה מודעת של המחוקק שלא להחיל על דירות שהושכרו במסלול הפטור המלא ". לפיכך, אין כל אחיזה בלשון החוק ולא בחוקי מס אחרים לטענה זו ולפיכך, אין לנכות את הפחת מעלות הרכישה בעת חישוב מס השבח במכירת הדירה. בהתאם לפרשנות זו, אין כל סתירה בין החלטת השופט בענייננו להלכה הקיימת, הלכת PIV , שכן לא נעשה שימוש בהטבת המס הנובעת מהפחת ולפיכך אי ן כל סיבה להפחתת שווי הרכישה. השופט מוסיף שהחלטות ועדות הערר אינן מהוות הלכה מחייבת ואף מציין שחלקן לא התקבלו פה אחד ודעתו היא כמו של דעת המיעוט בעניין וימן ובעניין בצלאל. הערה - רשות המסים הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסיקה זו וכן בקשה לעיכוב של ביצוע פסק הדין להשיב את מס השבח ששולם ביתר. ביום 11/8/24 החליט ביהמ"ש העליון (עע"מ 5975/24 ) לעכב את ביצוע פסק הדין.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=