פרק - 7 שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכירת זכויות בתמורה מותנית: ייחוס הוצ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה, תשלום לחברת אם בגין מכשירים הוניים 219 בית המשפט המחוזי )השופטת ויינשטיין( קיבל את הערעור . נקבע כי בנסיבות המקרה הנדון, אין לראות ב בעלי המניות הנותרים בחברה לאחר עסקת הרכישה העצמית כמי שקיבלו דיבידנד מהחברה. הגידול בשיעור החזקתם בחברה לאחר הרכישה העצמית לא הביא להתעשרות בידיהם, וממילא גם אם הייתה נוצרת התעשרות – הרי שהיא לא מומשה. העובדות בעניין מאיר סיידה : המערער ואחיו החזיקו בשיעור ים שווים במניותיה של חברת השתיל ניהול והחזקות בע"מ ") החברה "(. בשנת 2015 , שנת המס שבערעור, נתגלו מחלוקות בין האחים ואחרי ששקלו מספר אפשרויות של שינויי בעלות על החברה, הוחלט ע"י שניהם כי החברה תבצע רכישה עצמית של מניות האח תמורת 13.5 , וזאת מכיוון ₪ מיליון של א היה באפשרותו של המערער לעמוד בסכום התמורה שדרש האח עבור מניותיו. בית המשפט המחוזי )השופטת ייטב( דחה את הערעור. נקבע כי יש לחייב את המערער במס על קבלת דיבידנד . בחינת המהות הכלכלית של העסקה בעניינו מלמדת על כך שיש לקבל את עמדת פקיד השומה שלפיה רכש המערער את זכויותיו של אחיו באמצעות דיבידנד שקיבל מהחברה. יחד עם זאת, לעניין גובה סכום הדיבידנד שבו יחויב בעל המניות הנותר, ביהמ"ש פסק יש לחייבו רק בגין חלקו היחסי בחברה טרם העסקה ולא במלוא סכום הרכישה העצמי בידי החברה )לפי העמדה החילופית של רשות המסים( . כלומר, החברה חילקה דיבידנד ע"ס 13.5 לשני בעלי מניותיה, למערער ולאחיו ועל כן חלקו של המערער בדיבידנד הינו ₪ מיליון 6.75 , ולאחר מכן המערער ₪ מיליון רכש את מניות אחיו בכספי הדיבידנד שקיבל. פסיקת בית המשפט העליון : ביהמ"ש העליון הפך ברוב דעות )של השופטת רונן והמשנה לנשיאה פוגלמן, כנגד דעת המיעוט של השופט שטיין( את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין בית חוסן )כלומר קיבל את עמדת רשות המסים( ודחה פה אחד את ער עורו של הנישום מאיר סיידה. בית המשפט העליון ברוב דעות פסק כי רכישה עצמית דיספרופורציונלית מהווה חלוקת דיבידנד, אך הוסיף וקבע שיראו את הדיבידנד כאילו חולק הן בידי בעל המניות היוצא והן בידי בעל המניות הנותר. בפסיקתו צמצם בית המשפט העליון את הדיון למצבים בהם מדובר בחברות פרטיות, אשר בהן מספר בעלי המניות הינו מצומצם ובעצם מהוות כ"מעין שותפויות". להלן סיכום הנימוקים של דעת הרוב: - בחברות שהן מעין - שותפויות , ישנו קושי בהתחקות אחר המטרה הדומיננטית של עסקת רכישת המניות ובהבחנה בין האפשרויות השונות של אינטר ס החברה ו/או אינטרס בעלי המניות. הכוונה לחברות פרטיות עם מספר קטן של בעלי מניות, שבין בעלי המניות מתקיימים יחסים אישיים הכרוכים באמון הדדי, ואותן חברות מתנהלות ככלל מתוך הבנה אודות ניהול משותף של עסקי החברה. - טובת החברה וטובתם של בעלי המניות מעורבות זו בזו במידה רבה יותר ככל שמדובר בחברה שהיא "מעין שותפות" )בשונה למשל מחברה ציבורית(, באופן המקשה מאוד על הבחנה בינארית בין רכישת המניות שהיא "לטובת החברה" לבין רכישת מניות שנועדה לשרת רק את האינטרסים של בעלי מניותיה. - יש להחיל דין אחיד בכל המקרים של רכישה עצמית של מניות בחברות שהן מעין שותפויות , בעיקר משיקולים של וודאות ואחידות בגביית המס והקושי ליישם את מבחן הדומיננטיות שהציע השופט שטיין )ראו בהמשך(. השופטת רונן הוסיפה כי היא לא רואה הכרח להתייחס במסגרת פסק דין זה לאופן המיסוי במקרה של חברות שאינן מעין שותפויות . - רכישה עצמית של מניות משנה את מבנה ההון בחברה ומקנה לבעלי המניות הנותרים תועלת ממשית, זאת בין היתר בכך שנוצרת להם השפעה גדולה יותר בניהול החברה. הטבה כזו היא הטבה שבעלי המניות הנותרים מקבלים באופן מיידי כאשר מתבצעת הרכישה, ולכן ישנה הצדקה למסותם בגינה. - בעקבות כך שישנה הנאה משותפת, הן לבעל המניות היוצא והן לבעל המניות הנותר, יש למסות את בעלי המניות לפי החלופה הראשונה בחוזר מס הכנסה 2/2018 )ראו פירוט לחוזר בהמשך( : כלומר, יש לראות את בעלי המניות כולם )ערב המכירה( ככאלו שקיבלו דיבידנד בגובה שווי המכירה )לפי חלקם היחסי ערב המכירה( . לאחר מכן, רכישה של החזקתו של בעל המניות היוצא בידי בעל המניות הנשאר בסכום הדיבידנד ברוטו שהתקבל בידי בעל המניות הנשאר. תוצאה אחרת שלפיה הכלל המשפטי יחייב את בעל המניות הנותר במס על דיבידנד בגובה שווי הרכישה כולו, עשויה להטיל עליו חבות מס שאינה מוצדקת.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=