פרק - 7 שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכיר ת זכויות בתמורה מותנית: ייחוס הוצ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה, תשלום לחברת אם בגין מכשירים הוניים 220 נוסיף ונציין כי בעמדת מיעוט, טען השופט שטיין , כי יש לבחון מה הייתה המטרה הדומיננטית של הרכישה העצמית ואף הציג שלוש דוגמאות )ראו להלן( המראות שכאשר ניתן להוכיח כי אינטרס החברה הוא הדומיננטי )ו זהו המקרה לדעתו בעניין בית חוסן(, אזי הרכישה העצמית מוצדקת, אך כמובן יש לבחון כל מקרה לגופו. השופט שטיין הציג של וש דוגמאות לעסקאות אפשריות בחברה פרטית שבה שני בעלי מניות . כל אחת מהעסקאות מצדיקה לדעתו התייחסות אחרת מבחינת דיני המס, והטלת מס שונה על בעלי המניות . להלן הדוגמאות: • דוגמא א' : עסקה שמטרתה שינוי במבנה האחזקות של החברה מבלי שיתלווה לכך אינטרס של החברה כחברה, וכאשר לבעל המניות הנותר לא היה עניין מלכתחילה לרכוש את מניותיו של בעל המניות היוצא . אופן המיסוי במקרה זה: מס דיבידנד על 50% משווי העסקה שיוטל על בעל המניות הנותר ; • דוגמא ב' : גם בה מטרת העסקה היא שינוי במבנה האחזקות של החברה מבלי שיתלווה לכך אינטרס ש ל החברה, אלא שהפעם קיים סכסוך בין בעלי המניות, ובעל המניות הנותר מעוניין להוסיף לנהל את החברה ללא בעל המניות היוצא . אופן המיסוי: מס דיבידנד על 100% משווי העסקה שיוטל על בעל המניות הנותר; • דוגמא ג' : נוגעת למצב בו העסקה נועדה בעיקרה להיטיב עם החברה כחברה על י די קידום עסקיה. אופן המיסוי: רשויות המס לא יתייחסו לעסקה כאל עסקה לחלוקת דיבידנד; עוד הוסיף השופט שטיין כי מבחן המטרה הדומיננטית שבעזרתו ניתן, ולדידו, גם ראוי, להבחין בין רכישות עצמיות שונות – אלה שעושות שימוש בכספי החברה כדי להיטיב עם בעלי המניות הנותרים , שממשיכים לאחוז במניותיהם, ואלה שבאות לקדם את מטרותיה העסקיות של החברה הרוכשת את מניותיה – איננו קל ליישום. יתרה מכך: מבחן זה פותח פתח לניצולו של יתרון המידע על ידי הנישום במצב של מידע אסימטרי, שבו רשות המיסים יודעת על עסקיו הרבה פחות ממה שהוא יודע עליהם. אף על פי כן, חרף היות קושי זה אמיתי, קושי זה אינו מהווה הצדקה לסיווגה הגורף של כל רכישה עצמית דיספרופורציונית כחלוקת דיבידנד לבעלי המניות הנותרים בחברה. במקרים המיוצגים על ידי דוגמא ג' – בהם מדובר ברכישה עצמית שבאה לשרת את טובת החברה כחברה – לסיווג כזה לא תהא הצדקה. בהמשך מוסיף ואומר השופט שטיין כי מושכלת יסוד בדיני המס היא שמס הכנסה, כמו יתר מיסי המדינה, מוטל על אירוע מס אמיתי: באין אירוע מס, לא ניתן לחייב את הנישום במס. לעניין זה, אירוע מס הוא פעילות כלכלית אמיתית אשר התרחשה במציאות ואשר יצרה אצל הני שום רווח ודאי, ממומש בר - כימות, דבר כאמור אשר אינו מתקיים בדוגמא ג' אשר תוארה לעיל. כמו כן, לעניין טענות דעת הרוב, מציין השופט שטיין כי אחידות בדיני המס אינה חזות הכל ויש לבחון כל מקרה לגופו. לעניין חוסר הוו דאות ויתרון המידע שיש לנישום, ציין השופט כי לרשות המיסים ישנם הכלים של עיקרון המהות הכלכלית וכלל ההתעלמות מעסקה מלאכותית בכדי לגבור על כך. לסיום, על טענת חברת מעטים כמעין שותפות, הוסיף וטען כי הגדרה זו מבטלת את מנגנון המיסוי הדו - שלבי ונעדרת כל עיגון סטטוטורי. בנוסף הציע כי במקרה של חברה פרטית תחול חזקה הניתנת לסתירה כי בעלי המניות הנותרים קיבלו דיבידנד או משכו כספים במובנו של סעיף 3 )ט 1 ( לפקודה. כדי להפריך את החזקה יש להעביר אליהם את נטל הבאת הראיות, להבדיל מנטל השכנוע. מנגד, אם מדובר בחברה ציבורית תחול חזקה הניתנת לסתירה, כי אין לראות בפעולה זו חלו קת דיבידנד. מאחר שכאמור פסיקת העליון ניתנה ברוב דיעות בלבד, נראה שטרם נאמרה המילה האחרונה בנושא זה. להרחבה לגבי פסה"ד - ראו גם חוזר מסים 10.2023 של משרדנו . .3 פסקי דין בנושא מיסוי רכישה עצמית טרם פסיקת בית המשפט העליון קודם לפסיקתו של בית המשפט העליון כאמור לעיל בעניין בית חוסן ומאיר סיידה, ניתנו מספר פסקי דין סותרים ע"י בתי המשפט המחוזיים . פסקי דין בהם נפסק לטובת פקיד השומה:
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=