פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 449 14.8 יחיד שביצע 5 מכירות נדל"ן בתוך 3 שנים סווג כ"עוסק" בתחום המקרקעין לעניין חוק מע"מ / ע"א 1533/20 עמיאל לוי נ' אגף המכס והמע"מ פתח תקווה המדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו נקבע שהמערער, מר לוי, ביצע עסקאות במקרקעין אשר מהוות "עסקה" לעניין חוק מס ערך מוסף. לפיכך, המערער מחו יב לשלם מע"מ על סך כ 900- אלפי ש"ח בגין עסקאות אלו, זאת בהתאם לשומת המס שהוצאה לו. רקע עובדתי: המערער הוא בעלים של חברה פרטית המייבאת ומשווקת מוצרי בשר ודגים. בהתאם, המערער ערב אישית לחובות החברה והתחייבויותיה . המערער השקיע כספים בשוק הנדל"ן לצד עסקיו בתחום הבשר והדגים. במהלך השנים צבר המערער נכסי מקרקעין בדרך של רכישה, ירושה ומתנה וביצע עסקאות שונות בנכסים אלו. הערעור נוגע לעסקאות שבוצעו על ידי המערער בשני נכסים בלבד בין השנים 2010 ל - 2013 , אשר ניצבים במרכז ה ערעור: קרקע בהוד השרון שנרכשה בשנת 2007 , בה ביצע המערער ארבע עסקאות מכר שונות וכן קרקע בפסגת זאב אותה רכש המערער בשנת 1999 עם שני שותפים והיא הוחזקה על ידי חברת אחזקות עד שנמכרה בשנת .2013 עוד יצוין בעניין פעילותו בתחום הנדל"ן, כי למערער תיק במע"מ שם מדוו חות ההכנסות מהשכרת שתי חנויות בבעלותו וכן כי בין השנים 1988 עד 2013 ביצע המערער 13 עסקאות רכש; 16 עסקאות מכירה; 2 עסקאות קומבינציה; וקיבל שני נכסים במתנה. הכרעת בית המשפט המחוזי )השופט בורנשטין(: בית המשפט דחה את הערעור תוך הפעלת המבחנים שנקבעו בפסיקה )רו בם לעניין מס הכנסה( לסיווג עסקאות כ"פירותיות" )החייבות במע"מ( או כ"הוניות" )אינן חייבות במע"מ(. בית המשפט המחוזי קבע שמבחני העזר מושכים לכיוונים שונים ואינם מספקים תוצאה חד משמעית לגבי סיווגן של פעולות המערער. לפיכך, פנה בית המשפט המחוזי ל"מבחן הגג" ובחינת נסיבות המקרה. במסגרת זו נקבע, כי המערער לא הוכיח שביצע את העסקאות בשני הנכסים כאמור לעיל, עקב קשיים כלכליים בעסק הבשר והדגים שבבעלותו. עוד ציין בית המשפט, כי מדובר בעסקאות מרובות שנפרסות על פני עשרות שנים בנכסים מסוגים שונים שחלקן בוצעו בשותפות עם אחרים, ביניהם עו"ד מתחום המקרקעין. נוסף לכך, המערער רשום כ"עוסק" לעניין החנויות שבבעלותו במע"מ ולכן העסקאות שבמחלוקת נעשו "במהלך עסקו". עוד נקבע כי המערער אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 4)31 ( לחוק מע"מ לקבלת הפטור ממע"מ, שכן על המערער היה לנכות את מס התשומות ששי לם בעת שרכש את הנכסים שבמחלוקת. על אף זאת, מאחר שהמערער לא ביקש לנכות את מס התשומות ששילם במסגרת עסקת רכישת הנכסים שבמחלוקת, המשיב הביא זאת בחשבון וחישב את המע"מ שעליו לשלם רק על הרווח ממכירת המקרקעין ולא על מלוא התמורה שקיבל. בית המשפט העליון )ע"א 1533/20 ( דחה את הערעור שהגיש היחיד בדעת רוב: השאלה המרכזית אליה נדרש בית המשפט העליון בערעור היא כיצד יש לסווג את העסקאות מושא השומה – האם כחלק מפעולה עסקית או כחלק מפעולה הונית. על מנת לענות על שאלה זו בית המשפט נדרש לשתי שאלות מסגרת: ) 1 ( האם המערער הוא "עוסק" במקרקעין; 2) ( מהו היחס בין מבחני העזר שנקבעו בפסיקה לצורך סיווג אדם כ"עוסק" כאמור, לבין "מ בחן הגג". בית המשפט נדרש למבחני העזר שנקבעו בפסיקה על מנת לענות על השאלה הראשונה - האם המערער הוא "עוסק" במקרקעין. נפרוט עתה את כלל המבחנים האמורים, אך נעמיק בשניים מתוכם אשר היוו את בסיס המחלוקת בין דעת הרוב, השופט סולברג והשופטת וילנר שדחו את הערעור לבין דעת המיעוט, השופט כבוב שביקש לקבל את הערעור ולא ראה במערער "עוסק" במקרקעין. על פי הפסיקה מבחני העזר אותם יש לבחון הם: טיב הנכסים ואופיים; תקופת ההחזקה בנכסים; קיומו של מנגנון עסקי; פעולות השבחה; אופן מימון העסקאות ושותפות עם אחרים; תדירות העסקאות והיקפן ה כלכלי; מידת בקיאותו של המערער בתחום המקרקעין. המחלוקת העיקרית בין שופטי בית המשפט העליון נוגעת לאופן היישום של שניים ממבחני העזר לעיל והמשקל שיש לתת לכל אחד מהם:
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=