פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 450 מבחן טיב הנכס ואופיו - השופט כבוב בדעת מיעוט, סבור כי לגבי נכסי מקרקעין נקודת המוצא היא שמדוב ר בנכסים בעלי אופי הוני. לעומתו, שופטי דעת הרוב, מסתייגים מנקודת מוצא זו וקובעים כי אין מקום לקביעה שרירותית לפיה נכסי דלא ניידי יסווגו תמיד כנכסים הוניים. ובאשר לנכסי המערער, קובעים שהנכסים הם בעלי אופי פירותי דווקא. מבחן העזר השני שבמחלוקת הוא מבחן תדירו ת העסקאות והיקפן הכלכלי - דעתו של השופט כבוב היא שמבחן זה מושך לשני כיוונים אך ישנה משיכה חזקה יותר לכיוון ההוני - פרטי, תוך שהוא מפנה למספר המועט של נכסי המקרקעין שרכש המערער ב 15 - השנים האחרונות וכן לתקופה הארוכה שבה החזיק בחלק מנכסיו. לעומת זאת, דעתם החולקת של שופטי הרוב היא, שמבחן זה דווקא תומך בסיווג פעילותו של המערער כעסקית - פירותית וכי אין להי דרש למשך ההחזקה במסגרת מבחן תדירות העסקאות, משום שקיים מבחן נפרד לעניין זה והוא מבחן משך ההחזקה. לדעתו של השופט סולברג, משך ההחזקה הארוך של המערער בנכסיו אינו מלמד על האופי של העסקאות שבוצעו, דעתו היא, כי גם "עוסק" במקרקעין יכול שיחזיק פרק זמן ארוך בנכס מסיבותיו שלו. לעניין הפעלת "מבחן הגג" והיחס בינו לבין שאר מבחני העזר, השופט כבוב סבר כי השפעת מבחן הגג על התוצאה צריכה להיות מוגבלת בהיקפה ככל שמבחני העזר מובי לים לתוצאה אחת מסוימת. לעומתו השופט סולברג, בדעת רוב, ציין כי עד היום הפסיקה עמדה על כך שלמעשה בכוחו של מבחן הגג לשנות את התוצאה אליה הגיעו באמצעות הפעלת מבחני העזר וכן שאפשרות זו לא הוגבלה למקרים ספציפיים כפי שהשופט כבוב מבקש לומר. בהתאם לאמור, הוחלט בד עת רוב כי הפעלת מבחני העזר ומבחן הגג מובילים לכך שהמערער יסווג כ"עוסק" במקרקעין, זאת כנגד דעתו החולקת של שופט המיעוט לפיה אותם מבחנים אמורים מצביעים על היותו של המערער "עוסק" שאינו במקרקעין. לעניין סעיף 4 )31 ( לחוק מע"מ נקבע במסגרת הערעור כי העסקאות נשוא ה שומה שבמחלוקת אינן פטורות ממע"מ, וכן שלצורך קבלת הפטור הקבוע בסעיף האמור נדרש שהנכס נשוא העסקה החייבת יהיה נכס שהייתה מניעה שבדין לנכות ממנו את המע"מ בזמן אמת. מאחר שהמערער סווג כ"עוסק" במקרקעין וכך היה אמור להיות מסווג גם בעת שרכש את הנכסים, למעשה לא היית ה מניעה לנכות מס תשומות בגין העסקאות האמורות. מאחר שהמשיב חישב את המע"מ שעל המערער לשלם רק על הרווח ממכירת המקרקעין ולא על מלוא התמורה שקיבל, הרי שלא נגרם לו עוול בשל אי קיזוז התשומות בעת הרכישה. לפיכך, נדחתה טענתו של המערער שאין לחייבו בתשלום מע"מ.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=