פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 451 14.9 נ דחתה בקשה לתובענה ייצוגית להתרת ניכוי הוצאות הריבית הריאלית בעת חישוב השבח ממכירת דירה שהושכרה בפטור ממס / ת"צ )ת"א( 10474-09-21 משה ותמר קליינר נגד מדינת ישראל - רשות המיסים עובדות המקרה : בפני בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המיסים, בטענה כי הרשות גובה מס שבח ביתר, ב שעה שאינה מתירה למוכרי דירות שהשכירו את דירתם בפטור ממס הכנסה לנכות כנגד השבח את הוצאות הריבית הריאלית שהוציאו לשם רכישת הדירה . בנסיבות המקרה, בני הז וג תמר ומשה קליינר )" המבקשים "( רכשו את דירתם בשנת 2014 תוך שנטלו הלוואת משכנתא לשם כך. הדירה שרכשו המבקשים הושכרה למגורים, כאשר דמי השכירות היו פטורים ממס הכנסה, לאור העובדה כי המבקשים עמדו בתנאי הפטור הקבוע בסעיף 2 לחוק מס הכנסה )פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים(, תש"ן - 1990 ) "חוק הפטור" ( . לאחר כ 6 - שנים מכרו המבקשים את דירתם והגישו שומה עצמית למס שבח, במסגרתה ניכו המבקשים הוצאות שונות מן השבח, לרבות הוצאות ריבית ריאלית ששילמו בגין הלוואת המשכנתא שנטלו. רשות המיסים )" המשיבה "( דחתה את שומתם העצמית של ה מבקשים תוך שהיא מסרבת לנכות את הוצאות הריבית הריאלית מהשבח. לשיטתה של המשיבה, במקרה של מכירת דירת מגורים שהניבה הכנסה משכירות שלגביה חל הפטור לפי חוק הפטור , יש לראות את הוצאות הריבית ככאלו הניתנות לניכוי על פי פקודת מס הכנסה ולפיכך, הוצאות הריבית לא יותרו בניכוי כנגד השבח. זאת ועוד, המשיבה גוזרת גזרה שווה מהוראת סעיף 122 )ג( לפקודה השוללת הפחתות שונות כנגד השבח לנישום שבחר במסלול מס מופחת על דמי השכירות ) 10% ") ( המסלול המופחת .(" ביהמ "ש מפי השופטת סרוסי ד וחה את הבקשה . ראשית, לגופו של עניין, ביהמ"ש נדרש לשאלה, האם הפטור מתשלום מס הכנסה שניתן בחוק הפטור מגלם בתוכו את ניכוי הוצאות הריבית הריאלית . ביהמ"ש עומד על כך שבעניין המסלול המופחת, המחוקק הבהיר מפורשות בסעיף 122 )ג( לפקודה כי ההטבה באותו מסלול מגלמת בתוכה את ההוצאות גם לעניין מס שבח. מנגד, בענייננו חוק הפטור שותק בעניין זה. לפיכך, על ביהמ"ש לבחון האם שתיקה זו מהווה הסדר שלילי כעמדת המבקשים או שמא היא מהווה לקונה בחוק, כעמדתה של המשיבה. לצורך כך, קובע ביהמ"ש כי יש לבחון את פרשנות חוק הפטור בהתאם לתורת הפרשנות התכליתית – תורה זו קובעת כי לשון החוק היא נקודת המוצא לפירוש החוק, אך בשל העובדה שלשון החוק יכולה לקיים עמדת שני הצדדים, יש להמשיך ולתור אחרי תכלית חוק הפטור. לאחר סקירת ההיסטוריה החקיקתית, נקבע כי בשני החוקים התכלית היא בדיוק אותה התכלית – הסרת חסמים לשם השכרת דירות שעומדות ריקות . על כן, יש להתייחס להטבה שמופיעה בשני החוקים באותו האופן - כהטבה שנועדה לעודד השכרת דירות בזמן אמת תוך הפחתת מס הכנסה ובירוקרטיה, כאשר למחוקק לא הייתה כוונה להטיב עם בעל הדירה במכירתה, אלא להטיב עמו מבחינה אינסטרומנטלית, כדי להגשים את המטרה הסופית של הגדלת שוק השכירות לציבור השוכרים. יתרה מכך, נקבע כי סקירת ההיסטוריה החקיקתית מלמדת כי חוק הפטור חוקק על בסיס המסלול המופחת וכהמשך לו. כלומר, כוונתו של המחוקק הייתה כי חוק הפטור "י כנס בנעליו" של המסלול המופחת ביחס לדמי שכירות נמוכים מגובה ה תקרה, מבלי לשנות מהותית את סייגי המסלול המופחת. בשקלול האמור , קובע ביהמ"ש, כנגד עמדת המבקשים, כי לא מדובר בהסדר שלילי אלא בחסר הצריך השלמה. לפיכך נפסק כי הפטור המנוי בסעיף 2 לחוק הפטור כולל בתוכו את ניכוי הוצאות הריבית הריאלית ומשכך אין מקום להעניק כפל הט בה ולנכות את ההוצאות אף במסגרת מס שבח. בהקשר זה, מציין ביהמ"ש כי המגמה כיום היא צמצום וביטול הפטור האמור מכיוון שהוא רגרסיבי, מפלה בין סוגי הכנסות ויוצר עיוותי שוק ומס . על כן ממילא ראוי לפרש בצמצום את ההטבות שניתנות מכוח חוק הפטור. ביהמ"ש מוסיף כי אף תחת ההנחה לפיה הפטור אינו מגלם את ההוצאות, בהתאם לעקרון הניצב בבסיס סעיף 18 )ג( לפקודה, לפיו הוצאות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=