פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 452 ששימשו להכנסה פטורה ייוחסו רק להכנסה הפטורה וינוכו ממנה , יש לייחס את הוצאות הריבית הריאלית ששימשו להכנסה מדמי שכירות הפטורה ממס, ולא להכנסה הנובעת ממכירת הדירה שחייבת במס שבח. למעלה מן הצורך וברוח סייפת סעיף 18 )ג( לפקודה צ וין כי מהבחינה הכלכלית הטהורה ראוי היה לחשב את היחס שבין ההכנסה שנתקבלה מן השבח ובין ההכנסה שנתקבלה מדמי השכירות ובהתאם לאומדנה זו לנכות את הריבית הריאלית באופן יחסי, זאת בשל העובדה כי הריבית ששולמה כאמור אפשרה את ההכנסות מדמי השכירות ואת המכירה בשבח, ואול ם, בשל שטענה זו לא הועלתה בפני בית המשפט נותרה היא בצריך עיון. ביהמ"ש מצטרף לעמדת השופטת וינשטיין בעניין וימן )ו"ע (10216-07-14 , לפיה הפטור מכיל בתוכו את כל הניכויים האפשריים ואין מקום ליתן כפל ניכוי של אותן הוצאות בהיבט מיסוי מקרקעין , בשונה מעמדת השופט ברנר בעניין רשף חן ; " ביחס למחלוקת שבין חבריי, כב' השופט ברנר בעניין חן וכב' השופטת וינשטיין בעניין וימן ובעניין בצלאל, דעתי כדעת השופטת וינשטיין ואני מצטרפת לנימוקיה. כאמור, אנ י סבורה כי בעניין חן, בית המשפט יצא מתוך נקודת הנחה שלא נוכה הפחת במסגרת מס הכנסה, אולם בית המשפט לא נתן דעתו לשאלה האם הפטור כולל בתוכו את ניכוי הפחת ומדוע מלכתחילה נאסר על ניכויו בסעיף 5 לחוק הפטור" )פסקה 56 לפסק הדין ( . ביהמ"ש מוסיף ותומך עמדתו זו על סמך העובדה לפיה פסק הדין בעניין וימן ניתן ביום 14/2/2016 ומאז לא דרש המחוקק לתקן או לשנות את חוק הפטור. הנה כי כן, הכריע בית המשפט בשאלה, האם הפטור מתשלום מס הכנסה שניתן ב מסגרת סעיף 2 ל חוק הפטור, לפיו פעלו המבקשים, מגלם בתוכו אף את ניכוי הוצאות הריבית הריאלית שהוציאו לצורך רכישת הדירה שהושכרה בפטור כאמור, בקובעו כי שתיקת חוק הפטור בשאלת גילום ההוצאות הינה לקונה הדורשת השלמה, כעמדת המשיבה. בהשוואה לפטור המצוי בסעיף 122 )ג( לפקודה המגלם, בין היתר, באופן נהיר את ההוצאות לעניין מס השבח, כמו גם הוצאות אחרות, קבע בי המ"ש על דרך של פרשנות תכליתית תוך בחינת ההיסטוריה החקיקתית כי התכלית להסרת חסמים לשם השכרת דירות והגדלת שוק השכירות זהה הן ביחס לפטור בחוק הפטור והן ביחס לפטור המצוי בסעיף 122 )ג( לפקודה. יתרה מכך, חוק הפטור חוקק על בסיסו של המסלול המופחת ובהמשך ישיר לו, ול פיכך, אין להתיר את ניכוי הריבית הראלית מן השבח. נוסף על האמור לעיל, קובע ביהמ"ש כי בנסיבות המקרה הספציפיות בהן המשיבה פעלה בהתאם להכרעה שיפוטית חלוטה בעניין וימן , אין מקום להכריע במחלוקת במסגרת תובענה ייצוגית, תוך חיוב המשיבה בהשבת הכספים שהיא גבתה בהתאם לאותה הכרעה שיפוטית. זאת לאור העובדה כי הדבר ייפגע פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות של רשות המס, שהסתמכה על הפסיקה בעניין וימן ועל כך שהיא פועלת בהתאם לחוק . לעמדת ביהמ"ש, ניהול הליך ייצוגי על מנת להפוך פסיקה קודמת של בית משפט מחוזי מקביל יכול להגביר את הבלבול ואי - הסדר שנובע גם כך מהכרעות סותרות, ועל מנת לצמצם כמה שיותר את השפעתן של הכרעות סותרות, ו להימנע ממקרים שכאלו, ראוי שלא לנהל את ההליך המדובר באופן ייצוגי.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=