פרק
7 -
שינויים בהון
,
חלוקות רווחים
ומכירה בתמורה מותנית:
ייחוס הוצ
'
לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא
חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון
, מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה,
תשלום לחברת אם בגין מכשירים הוניים
190
3 .
ע"מ
1100-06
בר ניר תמר נ' פקיד שומה גוש דן
במסגרת הסכם פרישה של אחד מבעלי המניות בחברת בר ניר שירותי מינהל בע"מ )"
החברה
"(, סוכם כי החברה תרכוש
)בסופו של יום( את מניותיו של בעל המניות הפורש )"
רכישה עצמית
"(. בשל מחלוקות שהיו בין הצדדים במסגרת המו"מ
)דבר שהביא להכרעת בורר(, בעלי המניות הנותרים שימשו כ'צינור' שעה שהם ביצעו את הרכישה בשלב הראשון )באופן
יחסי לפי חלקם בחברה טרם ביצוע העסקה(, ללא בעל המניות הפורש )חלקה של המערערת בתשלום היה
49.24% ,(
ואילו החברה
רכשה מהם את המניות בשלב השני )לאחר כניסתו לתוקף של חוק החברות שאפשר רכישה עצמית של
מניות(. כפועל יוצא, גדלו
ה
חזקותיהם של בעלי המניות הנותרים בחברה.
יצוין
כי שאלה נוספת שעלתה היא שמא יש
לסווג חלק מהתמורה הכוללת שקיבל בעל המניות הפורש כ'מוניטין'.
פקיד השומה
קבע כי יש לראות ברכישה העצמית שביצעה החברה כתשלום דיבידנד לבעלי המניות. לחילופין, טען פקיד
השומה כי מדובר בעסקה מלאכותית. המערערת )שהינה בעלת המניות בשיעור הגבוה ביותר בחברה עם פרישתו של
בעל המניות הפורש( טענה כי המסכת העובדתית והמשפטית מצביעים כי מדובר ב
רכישה עצמית וכי
ה
חזקתם של בעלי
המניות הנותרים במניות בשלב הראשון
ההיית
כשלב ביניים עד לרכישת המניות על
-
ידי החברה.
ביהמ"ש המחוזי בת"א
)השופט אלטוביה( קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי מכלול הנסיבות, לצד אי קיומו של טעם
מסחרי )מצד החברה( מלמדים כי המתווה של
הרכישה העצמית הוא מתווה )עסקה( מלאכותי, שכן המוכר לא היה צד
לכל ההסכמים שנכרתו מאוחר יותר בין בעלי המניות הנותרים לבין החברה. ביהמ"ש מוסיף כי לחברה לא היה כל סיבה
לרכוש את מניותיה שלה, שכן לא מתקיים כאן טעם של מניעת סכסוך בין בעלי מניות העלול לפגוע בעסקי ה
חברה.
לפיכך, יש לראות במערערת כמי שקיבלה דיבידנד מהחברה. על פי ההסכם בין בעלי המניות חלקה של המערערת
בחברה גדל מ
- 33%
-ל
38.75%
ועל כן יש לראות בגידול זה כחלוקת דיבידנד. לפיכך, ביהמ"ש הפחית )משמעותית( את
סכום הדיבידנד שנקבע על
-
ידי פקיד השומה בשומה )
49.24%
מהסכום המלא ששולם לבעל המניות, לרבות בשל
התמורה עבור המוניטין(, כך שיישקף רק את הגידול בשיעור
ה
חזקתה של המערערת בחברה )גידול לשיעור של
38.75%
כאמור(, כלומר מיסוי התמורה בשל המניות הנרכשות כפול הגידול בשיעור ההחזקה )
5.75%
( לחלק לשיעור
ההחזקה הקודם )
33% .(
כמו כן, ביהמ"ש קבע שחלק התמורה ששולם לבעל המניות הפורש ואשר יוחס למוניטין, לא ייחשב כחלק משווי המניות
ועל כן יופחת גם הוא מסכום הדיבידנד שייוחס למערערת.
4 .
ע"מ
38294-02-19
מאיר סיידה
נ' פקיד שומה
באר שבע )ניתן ביום
26.9.2021
(
המערער ואחיו החזיקו
בשיעורים שווים במניותיה של חברת השתיל ניהול והחזקות בע"מ )"
החברה
"(. בשנת
2015 ,
שנת המס שבערעור, נתגלו מחלוקות בין האחים ואחרי ששקלו מספר אפשרויות של שינויי בעלות על החברה, הוחלט ע"י
שניהם כי החברה תבצע רכישה עצמית של מניות האח תמורת
13.5
, וזאת מכי
₪
מיליון
וון שלא היה באפשרותו של
המערער לעמוד בסכום התמורה שדרש האח עבור מניותיו.
פקיד השומה טען בהסתמך על הלכת
ברנובסקי
)
ע "א 37/14 36
, עמ"ה
11-06-
21268
(, פס"ד
ניר בר
)ע"מ
06-
1100 (
ו מס חוזרהכנסה
2/2018"
)רחו
זה"(, כי יש לסווג את הרכישה העצמית באופן שונה. לראייתו, יש לראות את המהות
הכלכלית של הע
סקה כך: בשלב ראשון רכש המערער את מניותיו של האח תמורת
13.5
מיליון ש"ח ובשלב שני העביר
את המניות הנרכשות לחברה תמורת אותו סכום )הגישה השנייה בחוזר(, כך שלמעשה מדובר ברכישה פרו
-
רטה בידי
המערער ולפיכך מדובר בדיבידנד בידיו בסך של
13.5
.₪
מיליון
מנגד, טען המע
רער, כי לא נוצר בידיו אירוע מס, שכן הוא לא רכש מניות, לא קיבל דיבידנד ולא מכר
את
מניותיו.
לחילופין טענו שני הצדדים כי יש לחייב את
ה
מערער בדיבידנד שסכומו מחצית מתמורת הרכישה ע"ס
6.75
על
₪
מיליון
פי חלקו בזכויות בחברה טרם ביצוע עסקת הרכישה העצמית )הגישה הר
אשונה בחוזר(.




